על הדבש ועל העוקץ 😉

כח אמיתי מתחיל כשאנחנו מפסיקים לכאוב. לא בדומיננטיות או במכות אלא בהחלטה המודעת לא להזיק. אנחנו ממציאים רעיונות כמו מי שמכסה את עיניו כדי שלא נראה את התהום. לא בגלל שזה מה שנכון אלא בגלל ששתיקת היקום שוקלת יותר מדי כשאתה מבין שחייך נמשכים פחות ממצמוץ. רצוי לחשוב גם מתוך ובתוך הכאב אבל לא לחשוב חונק. ובכל זאת יום אחד מתעוררים עייפים מלשקר לעצמנו ומסתכלים למעלה. ומבינים שהריקנות עדיין שם עצומה ואדישה אבל כבר לא מסתכלים עליה בפחד אלא בסקרנות עצובה כמעט אנושית. אז אנחנו מבינים משהו פשוט ומכריע. אנחנו לא כאן כדי להבין הכל אלא כדי לחיות בזמן שאנחנו כאן. וזה הופך כל רגע ורגע להיות לבלתי ניתן לחזרה ועדיף שלא נוותר עליו ולחיות בדרך שגורם לנו להרגיש חיים.

(הֶׇאוּצֶר)