על הדבש ועל העוקץ 😉

המצפון אינו מייפה הוא עירום. כשהוא מתעורר, הצורות מתרוקנות והוודאות המתורגלת נופלת מעצמה. לא בגלל שמשהו משתנה אלא בגלל שאנחנו לומדים לראות עד כמה ממה שנראה מוצק תמיד היה מוחזק על ידי כלום. בני האנוש צועקים זועקים ומתרגלים לא להקשיב. ואז שוכחים מי ומה הם ומתחיל הרגל כאילו זה רק מנהג. אבל יש משהו בפנים שלא אובד לעולם אותו קול דומם שיודע מאיפה באנו ולאן אנחנו שייכים. האגו אולי מסיח את הדעת אבל הנשמה נשארת. 

(הֶׇאוּצֶר)