סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

As above so below

כל מיני וכאלו.

כל הטקסטים שמופיעים בבלוג נכתבו על ידי,
למעט בודדים שלהם מצורף קרדיט.
לפני 6 שנים. 23 בספטמבר 2018 בשעה 18:06

מי אני? (מה אני?)

 

מי מאיתנו לא עצר עשרות פעמים בחייו אם לא יותר, כדי לשאול את עצמו
"מה הופך אותי להיות...אני?"

ולא, סורי.
אני לא יכולה לענות לכם על זה.
אף אחד לא יכול לענות לכם על זה. גם לא אתם.

 

אבל אני כן יכולה לתת לכם זוית אחרת ששופכת יותר אור על השאלה הזו.
כמובן שאתם לא חייבים לקחת.

 

מה שאני מציעה, זו התבוננות אחרת על מה שאתה קורא לו "אני".
אני מציעה לך להניח בצד את ההישגים והגאווה כי הם לא אתה.
אני מציעה לך להניח את הפחדים.
את המחשבות.
את התחושות.
את הידע.
את הרכוש.
את התחביבים.
את הקריירה.
את האנשים שאתה מכיר.
את הזכרונות.
את החלומות.
את הרצונות.
את המלחמות על הצדק.

כל אלו הם לא אתה.

 

אז מה בעצם נשאר?
מה שאתה בוחר שישאר איתך.

 

אני לא יכולה להגיד לך מי אתה. כי אין אתה.
אני לא יכולה להגדיר איפה אתה מתחיל או נגמר.
אני לא יכולה לספר לך למה הגעת לכאן.
אני לא יכולה להגיד לך אם תגשים את כל החלומות שלך.
אם תתגבר על הפחדים שלך.
אני לא יכולה לדעת אם תיהיה לך השפעה גדולה על העולם.
אני לא יכולה לדעת אם החיים שלך יהיו בדיוק כמו שדמיינת אותם.

 

אני לא יכולה לדעת את כל זה, כי לעולם אף אחד לא יוכל להגדיר אותך.

אין לך חוקיות.
מה שמייחד את חווית החיים שלך זו העובדה שאין עוד חוויה כמוה , לעולם לא הייתה ולעולם לא תיהיה.
אתה לא מיוחד בכלל, אבל יצירת החיים שלך היא מאוד מיוחדת וקיימת רק אחת כזו.

 

החיים שלך הם סדרת חוויות שנרקמו בסדר כרונולוגי חד פעמי.
זה אומר שאתה היחיד מסוגו שאי פעם ישחק את המשחק עם אותם הקלפים.

 

אז אני לא שואלת מי אתה. 
אני מבקשת שתשב לידי ותספר לי על העולם כמו שאתה מכיר אותו.

 

 

 

 

לפני 6 שנים. 20 בספטמבר 2018 בשעה 23:08

כשאתה מדבר אליי...
להקשיב למילים שלך? 

או למה שאתה מספר לי על עצמך בלי ששמת לב?

לפני 6 שנים. 18 בספטמבר 2018 בשעה 5:19

אנשים יכולים לגרום לך להתאהב בהם. אבל נדירים אלו שגורמים לך להתאהב בעצמך.

כשאתה אוהב באמת אתה לא יכול לפחד.

 

אהבה מאזנת את שני ההמיספרות באמיגדלה.
זה מגביר טסטוסטרון, מנטרל את הפחד,מחיה אינטואיציה, הופך אותנו למודעים וחושף רק יופי תמים שלא מבקש שום דבר בתמורה לנוכחות שלו.
אהבה אמיתית היא
שיקוי הפלא שכולם רוצים לשתות ממנו.
אהבה כזו שמתמוגגת מהיופי,
וזה כל מה שהיא רוצה.

 

אי אפשר להתבלבל בחוויה.

לא כולם יזכו לחוות אורגזמה נשמתית אדירה שכזו.
כשזה יגיע, הכל ישתנה.
האהבה שתרגיש תיהיה כל כך אבסולוטית
שהיא רק תלך ותתעצם.

 

היא תרחיב את הלב שלך למימדים שלא חשבת שתוכל להכיל.
יהיה כל כך הרבה ממנה שהיא תיצור קרע במציאות ותמלא אחרים שמוכנים לחוות את עוצמתה גם.

 

כשאתה אוהב, זה לא משהו שאתה עושה.
זה משהו שקורה ממך החוצה.
זה לא אתה שחווה אהבה,
זו אהבה שחווה את החיים דרכך.

לפני 6 שנים. 17 בספטמבר 2018 בשעה 23:12

אי אפשר לשלוט באלוהות
רק להתמסר.

 

היא בוחרת לבד
איך להתבטא דרכך.

 

ואולי זו תזכורת
להפסיק להתנגד לה.

 

היא לא מכירה
בהגבלות של הקיום שלך.

 

היא לא נרתעת מהפחדים
או השריטות שלך
כי הם רק צל.
ולה יש אור גדול.

 

היא לוחצת לך על כל הכפתורים.
מטיחה לך את האמת בפנים.
צוחקת על כל מה שמכאיב.

 

וזה כואב.
כואב כל כך חזק
עד שאתה מתפרק.

 

נזכר שאתה אלוהים,
ומתפרק על עצמך מצחוק.

 

 

לפני 6 שנים. 17 בספטמבר 2018 בשעה 21:55

שאיפות זה דבר נפלא
שמניע אותנו קדימה.
אבל היצמדות לתוצאה רצויה -
היא מיותרת .

 

היצמדות היא נסיון לשלוט במציאות
ובאנשים בתוכה
כדי לייצר מציאות קלה יותר לתנועה.

 

אבל המציאות
מורכבת מהרבה דרכים
שמצטלבות אחת בשנייה.


וכל אחד רוצה

להיות חופשי

ללכת בדרך שלו.

 

בדרך יש מסלול
בו אתה משלים
עם כל הבחירות שעשית.

 

ועכשיו
אתה רואה
שכל מה שבחרת
היה מושלם עבורך.

 

זה מי שתמיד בחרת להיות.

 

אין במה לשלוט.
הכל נמצא בדיוק במקום.
כל אחד הולך בדרך שלו.


ולפעמים
הדרכים מצטלבות.

 

אין צורך להבין לאן הדרך מובילה.
פשוט
להסכים ללכת בה
בראש מורם.

 

בעליות.
בירידות.
בפיתולים.

 

לתת לדרך להוביל 

ולאפשר תנועה גם לאחרים.

לפני 6 שנים. 9 בספטמבר 2018 בשעה 20:10

לכל אחד יש את השפה הייחודית שלו.
אנחנו משתמשים באותן המילים בשביל לתאר רעיונות שונים לגמרי.
המילים הן לא העיקר, אם כי מה שהן מייצגות עבור כל אחד מאיתנו.
בשביל להבין את איש השיחה שלנו, לא די לקלוט את המילים שהוא בוחר להציף אל השיח.
בשביל להבין אחרים עלינו להניח בצד את התפיסה שלנו ולהשאיל לזמן מוגבל את התפיסה של אחרים.
אין מקום לאגו בנקודה בה אנחנו מנסים להבין זוית של אדם אחר.
לכן, בכל פעם שאנחנו עומדים בפני קונפליקט עם אדם אחר, עלינו לשאול את עצמנו מה המטרה שלשמה התכנסנו.
האם אנחנו מעוניינים לצבור כוח על חשבון האחר או שמא אנחנו רוצים לחתור לכיוון הבנה?
זה תקף גם לגבי הקשבה.
אין טעם בלהעמיד פנים שאנחנו מקשיבים.
הקשבה אמיתית נעשית לא רק עם האוזניים.
בשביל להקשיב באמת צריך להיות נוכחים לגמרי, לחוות את הסיפור מחדש ביחד.
ומה יכול להיות יותר כיף מלהקשיב מכל הלב ובתמורה לקבל עוד פרספקטיבה על החיים?

 

למילים יש כח עצום אך לפעמים לא די בהן בשביל להרגיש את האדם שעומד מולנו.
הקשבה אמיתית מתרחשת במקום שנמצא מעבר להבנה שפתית.
מילים הן לפעמים רק הגדרות (מלשון גדר).
ומכיוון שלכולנו יש הגדרות שונות , נדרשת מאיתנו הבנה ברמה אחרת.
המסר שלנו לאחרים לפעמים נבלע בין המילים שנזרקות לאוויר ללא כל מחשבה תחילה.
לכן, ברוב המקרים , המילים הופכות להיות אמצעי להסוואה את מה שבאמת יושב לנו על הלב.
בשביל להבין אחרים באמת, עלינו לתת פחות תשומת לב למילים שנאמרות ויותר תשומת לב לכל מה שדווקא לא נאמר.

 

כן, בדיוק זה. 

להקשיב לשתיקה.

לקרוא בין השורות.
לפעמים אנחנו כל כך מתעסקים במילים שאנחנו שוכחים להתבונן בכל מה שנמצא מסביב.
בשפת הגוף, בטונציה, בהבעות הפנים, באנרגיות שהאדם משדר לנו, באינטואיציה שלנו.

 

לפעמים תמונה אחת שווה אלף מילים,
ולפעמים אלף מילים לא יכולות לתאר את התמונה הגדולה.

 

לפני 6 שנים. 12 באוגוסט 2018 בשעה 13:31

אני מחפשת אותך

 

נועזת

סקרנית

שמוכנה לקחת סיכונים

שרוצה שינוי

שמחפשת ריגוש

שרוצה להכיר את עצמה

 

אם הסתקרנת.. מוזמנת לפנות אליי💜

לפני 6 שנים. 4 באוגוסט 2018 בשעה 22:30

לא קיים עוד מלבדו

לפני 6 שנים. 4 באוגוסט 2018 בשעה 22:13

מישהו מוכן להסביר לי למה החיים שלי מתפרקים ואני נקרעת על זה מצחוק?

לפני 6 שנים. 1 באוגוסט 2018 בשעה 20:16

"אתה יודע איפה אתה נמצא?"

 

-"לא"


"אתה כרגע במקום בו אין זמן. יצרת קרע בציר הזמן ונשאבת לתוך חור שחור. אפשר להגיד שאתה לא קיים כרגע."


-"מה קורה? למה אני כאן? מה אני אמור לעשות?"


"תירגע! אתה במקום בטוח. אתה הנבחר."


-"נבחר של מה??"


"אני רוצה שתקשיב לי טוב. תסתכל על כפות הידיים שלי. כשאני אפתח אותן אתה תראה בכל יד כדור. אחד אדום ואחד כחול.
יש לך הזדמנות לבחור פעם אחת."


-"מה אני צריך לבחור???"


"אתה מוכן לשתוק ולהקשיב? תודה.
הכדור הכחול יחזיר אותך למציאות שאתה מכיר. לא יהיה לך שום זיכרון מהמפגש הזה. אם תיקח אותו אתה תחזור לחיות את חייך בשקט וללא הפרעה נוספת בעתיד."


-"והכדור האדום?"


"הכדור האדום יוביל להתעוררות שלך. אם תיהיה מספיק אמיץ כדי לקחת אותו, אתה תפקח את העיניים ותראה את המציאות בדיוק כפי שהיא.
יש לך 10 שניות להחליט מעכשיו, בלי שאלות נוספות."


*מושיט יד בהיסוס לכדור האדום, בולע*
*מתעורר בתוך מוסד סגור*

 

"אמיר? אמיר?? אמיר!!!!

אתה איתנו?
שוב היה לך ניתוק?"


-"מה זה?! איך הגעתי לפה??"


"כל בוקר אתה שואל את זה. אתה נמצא במוסד פסיכיאטרי והגעת לכאן כי לא הפסקת להגיד לכל מי שאתה מכיר שאתה "הנבחר" ושראית את האמת."

 

-"אבל לפני רגע הייתי.."


"אתה במקום בטוח, תירגע ותקשיב לי.תודה.
אני רוצה שתיקח את הכדורים שלך.
הכחול הוא בשביל להרגיע את התקפי הזעם והאדום הוא בשביל להפסיק את הקולות שאתה שומע בראש."

 

-"אבל..אני.."


"אין לך כאן שום זכות בחירה.
ויש לך בדיוק 10 שניות מעכשיו לבלוע את שניהם.
בלי יותר מדי שאלות.

הם יעזרו לך להתמודד עם המציאות כפי שהיא"