החיים עצמם

על החלון,

שנינו צמודים,

בקומה גבוהה

מציצים על סודות העיר.

העיר חיה וכולם זזים,

אבל בנו יש שקט כשאנחנו צמודים.

מתחילים בחיבוק,

מורידים את הבגדים.

את מסתכלת על האנשים,

בזמן שאני עמוק בפנים.

הכול שקוף,

והכל חשוף.

מראים לעולם כמה אנחנו לא סופרים.

וברגעים כאלו כשמתפוצצים על החלון בלי בושה - 

אנחנו העיקר וכל השאר הם תפאורה.