החיים עצמם

את עם כיסוי עיניים, עומדת בסלון,

הגלידה והשוקולד המומס כבר מוכנים,

אנחנו נשחק משחק,

אני אצייר עליך ואת תנחשי מה, 

אם תטעי תענשי, אם תצליחי תהני.

אבל קודם מוציא מהמקפיא את הכפית, ומעביר אותה על גופך,

תחושת המתכת הקרה מתחזקת כשאת לא רואה,

יורד לבטן התחתונה ומעביר אותה בעדינות מעל הדגדגן,

עכשיו כשאת רטובה, אפשר להתחיל.

נסיון ראשון.

מכניס את האצבע לשוקולד ומצייר על בטנך,

את מתרכזת במגע, בחום, באצבע ובכל תנועה,

שנינו יודעים כמה את הישגית,

נושמת כל תחושה, ומנסה לא לאבד ריכוז.

הגיע הזמן לנחש,

את טועה.

מיד מושך אותך מהשיער ומעמיד אותך מול החלון הגדול שפונה לרחוב,

מסובב אותך ומפליק, מהר מאוד התחת אדום,

"אני מתכוון להמשיך עד לכמה שניות לפני שהבן אדם הראשון יעבור ליד החלון"

מוציא חצי גוף שלך החוצה ותופס את השאר בחוזקה.

הפלאג כבר נכנס לתחת והאצבעות שלי משחקות,

תחושת ההנאה מתערבבת עם הפחד והמבוכה, 

הקור מתערבב עם החום מהמכות,

אין לך ברירה אלא לסמוך עלי ולשחרר את המחשבות.

נסיון שני.

שוב מצייר עליך, הפעם מתחיל מהחזה,

הגלידה מצטרפת ונוזלת ממך, מקשה עליך לעקוב אחרי כל התנועות.

אבל את לא מוותרת והפעם את מדוייקת.

את צודקת

הגלידה ממשיכה לנזול, אני לא עוצר בעדה,

דוחף אותך לספה כשאת חצי יושבת וחצי שכובה,

מוסיף עוד 2 כפיות מלאות לארוחה, 

כשכיסוי העייניים מחדד לך כל תחושה.

עכשיו תורי לאכול, את מה שהתערבב לך בין הרגלים, 

הלשון שלי נהנת מכל טעימה, ומצרף גם את השפתיים.

מכניס לך תוך כדי אצבעות לפה עם ערבוב של הטעמים,

אני כבר עמוק בין רגלייך ואת בלי שום מעצורים.

ברגעים כאלו כל השדים שלך מתים. 

את מתפתלת מהנאה, מאיבוד שליטה ואקסטרה תחושה

אני נעמד ומוריד את המכנסיים,

הגיע הזמן למנה האחרונה.