תדמייני שאת בחדר. כשאני אומר לך לדמיין, אל תוסיפי פרטים מיותרים. תישארי במינימום. כשאני אומר החדר ריק, אז הוא ריק. כלום. אין שום דבר בחדר, אין בו ארונות, אין תמונות על הקירות, אין קירות. הכל לבן וריק, ובלי כלום. זה חדר. למה? כי זה מה שהגדרתי כחדר.הכל לבן, כברירת מחדל. וזו נקודת ההתחלה. חדר. עכשיו במקום לבן, הכל שחור. חושך. אבל זה לא אינסוף, זה חדר. חלל שחור בו את נמצאת. פשוט וקל. מי את בחדר? שאלה טובה. את משלמת חובות בחדר. זה חדר תשלומים. בחדר הזה את מתחילה לשלם את הדברים שאת חייבת לי. ואת חייבת. את יודעת. את מרגישה את תחושה החובה קודם בחלל החזה, וחובת התשלום הזה, המועקה-תחושה הזו יורדת לבטן, ולוחצת, וממשיכה לרדת, ועכשיו היא בין הרגליים שלך. התחושה הזו לא פשוטה. היא כבדה. כוח המשיכה שלה חזק. קשה להתנתק מהרצפה עם החובה הזו. יותר נוח לך להחזיק אותה כשאת על הברכיים. כשאת על הברכיים התחושה משחררת אותך קצת ומאפשרת לך לנשום. את יכולה לנשום כשאת על הברכיים, אבל את עדיין צריכה לשלם את החובות שלך. זה החדר, זו המציאות, תשלום חובות. ואת. את בתפקיד המשלמת. עכשיו תתחילי לשלם. תרטיבי שתי אצבעות באמצעות החדרתן לפה. זו לא פעולת ליקוק, זו פעולת הרטבה. בלי דרמה, בלי הצגה. אף אחד לא מסתכל. שיהיו רטובות זה הכל. עכשיו תדחפי אותן לתוכך. זו פעולת התשלום. זה לא להרטיב, זה לא להחדיר לאט לאט. זה לדחוף. תדחפי כדי להתחיל לשלם. עד הסוף והחוצה. שוב ושוב. זו פעולת תשלום החובות. אבל זה לא החוב עצמו. את תמשיכי עד שהתשלום יגיע. את תרגישי את התחובה כשהחוב יתחיל להיות משולם. את יודעת טוב מאוד מה המטבע. את יודעת מה לקחת. את יודעת מה שמור אצלך משום מה, ולא נתת. ועכשיו את תתני אותו, את כולו. את תשלמי את החובות. כולן. קדימה תשלמי. קדימה את התנועה. תרוקני את הקופה. תפרקי אותה. תנערי אותה עד שלא יישאר בה כלום. שום דבר לא שלך, את הכל את צריכה להחזיר. אני יודע שמהר מדי את תחשבי שנתת את מה שצריך. ששילמת את החובות. אני יכול לומר לך כבר עכשיו שאת תטעי ואת טועה, ואת, את יש לך עוד חובות לשלם. תמשיכי לשלם. אם את לא מזיעה את לא משלמת נכון. אם את לא רועדת את עוד עמוק בתוך חובות. אם הזין שלי לא מתוח וקשה, את עוד לא כיסית את החובות.
זו ההתחלה.
אני אוהב להתחכך כשאני קשה על פנים יפות ומזיעות.
