אני עץ נופל ביער

״כל בית צריך מרפסת״. יש משהו במרפסת שמייצר תחושה אחרת. בריחה מהדירה פנימה. החוצה. אבל לא החוצה לגמרי. מעין מקום ביניים בין הבחוץ לבפנים. מקום שמשקיף החוצה ומושכת משקיפים פנימה. מקום להניח דברים שיגדלו.

מאידך. יש משהו נפלא במרתף. כזה שלא צועק ״תסתכלו עליי״, אבל מי שמבין מבין. מקום עמוק שבו אפשר להכניס דברים שלאו דווקא אמורים להיות שם. אבל בשביל זה מרתף. זה רק ביננו. ונשתף את מי שנרצה. אם נרצה. ״תרדי איתי למרתף לקפה ותקליטים.״ כמו שהשיר לא הולך. וחבל.

גם סלון רחב ידיים זה דבר נאה. וחדר מדרגות ארוך ועמוק.

אני אוהב שבבניין שלנו אין מעלית.

יש משהו טוב בזה שצריך לעשות דברים עם הידיים.