ומה יהיה אם אתה לא שם ? ואני מסתובבת לחינם... באה והולכת נעלמת, מסתבכת, מבולבלת ומבוהלת... ויודעת עמוק בפנים יחד עם הפחדים הגדולים והקטנים שלי שאני אהיה חייבת לחפש אותך. גם אם זה יכאב, אהיה חייבת להגיד לעצמי שניסיתי. הייתי באזור שלך, חיכיתי בפינה, ישבתי על המדרכה, עם ידיים על הפנים, מחליקות אל תוך השיער, בתוך תסכול עמוק, עם דמעה שזולגת על האף ונושרת מהסנטר. ורוחי שטה לה אל תוך הדמיונות שהנה אתה מאחוריי מתכופף אליי, אוחז בחוזקה את שערי ואוסף אותי אליך. וכך כמו מתוך אגדה או סרט, אני מרגישה את המערבולת בתוכי ויודעת שבאת לקחת אותי לתמיד, עם כל השדים שבי. שרק חיכו לך כי רצו כל כך לצאת החוצה. להיות עצמם. אז תבוא ותגיד לי שכשעליך אביט יהיה זה במבט חצי מפוחד חצי מעריץ. שלא ארצה לשחק יותר, להילחם יותר, לבחון יותר. שרק ארצה לנוח בזרועותייך החזקות היודעות גם לנחם וגם להכאיב. נשבעת שיום יבוא ואנוח בשקט על הרצפה מולך בהכנעה מושלמת ובידיעה שזהו המקום היפה ביותר בעולם. לרגליך.
לפני 7 שנים. 27 באוגוסט 2017 בשעה 20:38
