לפני 7 שנים. 8 באוקטובר 2017 בשעה 20:40
כתבתי כבר כל כך הרבה טיוטות.
אני מרגישה כמו בסרט, בסצנה הזאת שיש מישהו שכותב וכותב ונראה יותר ויותר מתוסכל ככל שנערמים סביבו עוד דפים מקומטים.
כתבתי על חוזקות ועל חולשות, מורכבויות של הנפש.
על סקס, אהבה, זוגיות והצלחה.
על האושר ועל הנפילה.
חיבוק והדחקה.
על הגשם הראשון, על פגמים והכלה.
ובכל קטע היו שורה או שתיים שאהבתי ועשר ששנאתי.
רק שורה אחת חזרה על עצמה וסגרה כל קטע שכתבתי-
מי ישמור עלי מהשדים שלי בלילה?
