חוויותיה של נשלטת מתחילה

יש רגעים, שמלכתחילה יעודם היה להפוך לזיכרון נעים. 

חוויות שאני חושבת עליהן ומחייכת. 

אלו לא חוויות שאני מנסה או רוצה לשחזר, כי השחזור יכול לקלקל, ולמה זה טוב? כמו ארוחת גורמה שמחממים במיקרוגל.

פשוט טוב לי שהן שם, טוב לי שהן בתיק העבר, טוב לי שנכנסו לרשימת ה"עשיתי" שאני מרכיבה לי בראש ובלב.

אחת החוויות הייתה עם מישהו מהכלוב. 

שלח הודעה ואני לא יודעת למה, אבל עניתי... הסתמסנו. שברנו את האנונימיות. דיברנו. דיברנו עוד. דיברנו שעות. 

כל שיחה הייתה מרגשת, הביאה איתה הרבה פעמים ראשונות לכל מיני התנסויות וירטואליות. 

ואז נפגשנו.

ישבנו בבר בתל אביב, לא זוכרת משם כלום חוץ מהמתח המיני הכבד שמחץ לי את הריאות. 

ואז החלטנו שדי. ברחנו לדירה, על גבול הריצה ועצירת מזמוז באיזו סמטה בדרך. 

כך יצא שהעברנו כמעט יומיים בחדר שינה. 

שכבנו, הזדיינו, התקלחנו, צחקנו המון. 

עשינו כל כך הרבה סימוני וי על התנסויות חדשות. 

מעולם לא הרגשתי כל כך בנוח בגוף שלי, 

מעולם לא נחשפתי ככה, 

מעולם לא איפשרתי למישהו להוביל בצורה הזאת, 

מעולם לא העזתי להיות נועזת, להגיד מה עושה לי טוב, להגיד מה אני רוצה, לגעת בעצמי מול מישהו. 

מעולם לא קיבלתי פקודות, ביצעתי, ואהבתי את זה כל כך. 

הכל בפתיחות, בחברות, בהנאה, בכנות, בכבוד. 

עכשיו הוא פשוט עוד אדם עם מקום חם בלב שלי. 

תודה לך... על שבירת חומות, על פעמים ראשונות. 

תודה שעזרת לי ליצור חוויה שנעים להיזכר בה. 

כפרה עלייך. 

אפשר לחזור להיות צינית עכשיו.