חוויותיה של נשלטת מתחילה

כאב מכלה אותי
בתוך העצמות
בתוך הנשמה
מכרסם לי את הלב.
מנקר לי את המוח.

אתמול בלילה הלכתי לאיבוד בסחרחורת רגשות.
לפני שנה איבדתי חברה, בת קבוצה ושותפה שלי.
חניכים שלי לא כל כך מפעם התאספו והתקשרו כדי לנסות לנחם,
וזה קצת חימם לי את הלב בתוך ים של אבל קר.

אתמול חניך שלי, לא כל כך מפעם נפטר.

ניסיתי בכל דרך להרחיק ממני את הסיטואציה,
להסביר לעצמי למה אני לא אמורה לכאוב,
כמה אנחנו רחוקים,
כי כבר עברו שלוש שנים מאז שהוא היה השגרה שלי.

להדריך זה לפתוח את הלב,
לאפשר לעשרות אנשים שוב ושוב לתפוס אצלי מקום,
וזה מסוכן, וזה מפחיד.
אז זה לא רחוק ממני, גם אם אני רוצה..
זה כואב
והכאב שורף אותי.
נקרע לי הלב מההבנה הזו, שהחניכים שלי עוברים את החוויה הנוראית שעברתי אני.
לאבד שותף לנפש.

היה לי קשה לישון אתמול,
היה לי קשה לקום בבוקר,
וקשה לי לנסוע להלוויה.
ילד בן 19 שפתח בעצמו את הלב לעשרות חניכים משלו.
זה חד. שורף.
אבל.
אבל שונה.
מרגישה שהמוות רודף אותי, מחפש אותי בפינות
מנסה לשבור לי את הרוח, וזה קצת מצליח.

אז עצוב לי,
חץ בלב.

זהו.