או שציניות זאת מחלה ?
בפינת "הנסיך הקטן, מה עובר לך בראש"
לא מחשבות מלוכלכות, מפתיע הא ?
הפעם לא
נזכרתי איזה בר מזל אני שאני חצי אשכנזי ספרדי וחצי אשכנזי. איזה מזל שיצא לי לחוות "שני עולמות" שונים לחלוטין. הכל הלך לפי הסטיגמה, כמובן שזה לא מחייב שכך יקרה אבל הצד האשכנזי קר וציני. הצד הספרדי חם, עצבני ואוהב מבלי לחשוב איך לקבל תמורה. בצד האשכנזי ישאלו "מה אתה לומד, מה אתה עושה בחיים"... כאילו כל יום שני אני מחליף תואר ועבודה. אותם נימוסים, אותם חיוכים עקומים. עדיף לנשוף אוויר מאשר לדבר, אלו סתם פלטים.
בצד הספרדי אפשר להתווכח שעות על מחיר של ירקות בשוק ואיפה יותר זול, לריב ולצחוק ולריב ולצחוק אבל הכל על השולחן, כולם יודעים הכל ואם מישהו צריך עזרה... לא צריך לחפש, אפילו לא צריך לשאול. תמיד כיף סביב השולחן, ולא רק בגלל האוכל ;)
אבל הדבר שמתגלה עם השנים כהנושא הכי כאוב בצד האשכנזי שהוא פשוט ציני בצורה שאי אפשר לתאר. הציניות הזאת כל כך מרחיקה אותי מלרצות לשתף ולהקשיב. הבעיה היא שהצד האשכנזי אינו הצד היחידי בחיי שכל כך ציני, מעבר למשפחה וגם החברים, זה פשוט נהיה חלק ממני...
הרבה פעמים בזמן האחרון אני שם לב איך לפעמים כשמישהו מדבר אני לרוב לא מקשיב, תותח על בלחייך ולשחק אותה אבל ממש לא מקשיב, מפתיע את עצמי שאני זוכר כל מילה אבל איכשהו אני לא באמת מקשיב. ואני יודע שזה קשור לציניות שבי, לחשוב לרגעים שכולם טיפשים, שכולם לומדים סתם תארים, סתם עובדים, שכולם לא יודעים מהי מטרת החיים ומבלבלים אחד לשני בשיא הבטחון מה צריך לעשות. בסוף גם לי אין מושג מה אני רוצה לעשות בחיים. בסוף כולם שווים.
אז החלטתי לפני שבוע שאני מנסה להיות פחות ציני, מדהים איך השינוי בתגובות שלי גורם לשיחות להיות טובות יותר, פתוחות יותר. אולי לפעמים ההפך מלהיות ציני זה להיות אמיתי. אולי הדרך לקבל זה לפעמים להפסיק כל הזמן לחשוב. הנסיך הקטן כבר לא כזה קטן ורוצה הרפתקאות, הוא רוצה אנשים סביבו, הוא רוצה לחוות, לחלום ולהגשים חלומות.
לחיי השינויים הקטנים ומזעור הציניות בתוכנו
לחיי הכלוב
ו... פורים שמח :)
