אפריורי

הסיפור מתחיל כאן, וממשיך כאן.

היחסים ביני לבין לורי הלכו והתהדקו ככל שחלף הזמן. מרגע שהשלמתי עם העובדה שלידה אני שוב ילד, שהיא זו שקובעת את הכללים, ושהיא יודעת לאכוף אותם הרגשתי הרבה יותר טוב. התברר שהמעמסה של הוכחת 'הגבריות' שלי הייתה נטל נפשי שלא היטיב איתי כלל.

ללורי לא היו הרבה דרישות. היא דאגה לכך שאכין שיעורים ואקפיד על זמני ארוחות ושינה. ידעתי היטב שחוצפה או סירוב לפקודות ישירות (שהיו מעטות מאוד) יסדרו מיד מפגש בין הישבן שלי למברשת השיער שלה. המפגש הראשון שהתרחש לפני מספר שבועות היה כל כך טראומטי עד שהייתי מוכן לעשות הכל כדי שלא יישנה. העונש השני לעומת זאת הותיר בי זיכרונות נעימים. הכאב חלף כמעט מיד. שאר המרכיבים של העונש, משפילים ככל שיהיו, היו גם מדליקים למדי. לשכב עירום ממותני ומטה על ברכיה של נערה יפה נראה לי כעת הרבה יותר כפרס מאשר כעונש.

אולם ככל שהתאמצתי לא הצלחתי למצוא את הדרך להיות ראוי לעונש קל. חשבתי לשכוח שוב את הארוחה שלי, אך מאז הפעם הקודמת ששכחתי, לורי טרחה להכניס אותו לתיק שלי כל בוקר. חוץ מזה, לורי לא הקפידה כמעט על כלום. הדרך היחידה לקבל ממנה עונש הייתה לסרב להוראה ממנה – אבל מהלך כזה, כך ידעתי, יסתיים בכך שמברשת השיער שלה תסדר לי ישבן בוער למשך שבוע לפחות.

הימים חלפו. ידעתי היטב שלא נותר לי זמן רב. בקרוב לורי תשוב לארצות-הברית ולעולם לעולם, לא אקבל יותר מכות בטוסיק, ודאי לא מבחורה נהדרת שכזו. היו לא מעט פעמים שכבר ניגשתי אליה עם חוצפה על הלשון, אבל ברגע האחרון תמונת מברשת השיער הנוראית שלה עלתה בעיני רוחי ומיד נסוגתי. ככל שהתקרב מועד עזיבתה כך הרעיונות שעלו לי בראש היו הזויים יותר ויותר. ניסיתי לעשות דברים לאט, ניסיתי לשבור כלים, ניסיתי ללכלך את הרצפה אבל לורי נשארה רגועה.

לבסוף מתוך ייאוש גיבשתי את הרעיון 'הגאוני' הבא: אני אתחצף אליה, אבל לפני זה אדאג להתפטר ממברשת השיער שלה. לא היה לי שום מושג מה היא תעשה, אבל היה לי ברור ששום דבר לא יכול להיות גרוע יותר מהמברשת.

החלק הראשון של התוכנית עבר בהצלחה. בערב, כשלורי הייתה במקלחת נכנסתי לחדר שלה וסחבתי את מברשת השיער מהשידה שלב. לא לקחתי סיכונים. פתחתי את חלון החדר שלה והשלכתי אותי הרחק ככל יכולתי. בחצר המטופחת שררה חשיכה סמיכה, לא היה סיכוי לאתר את המברשת עד מחר בבוקר. אחר כך התיישבתי מול הטלוויזיה בסלון וחיכיתי בקוצר רוח שלורי תצא מהמקלחת ותודיע לי שהגיע הזמן לישון. המקלחת של לורי ארכה זמן רב מהרגיל, או לפחות כך היה נראה לי. אחרי פרק זמן שנראה כמו נצח שמעתי את דלת חדר האמבטיה בקומה השנייה נסגרת. כמה דקות אחר כך לורי ירדה במדרגות לבושה בכותונת הלבבות שלה ואמרה בקול מתנחמד ומתנגן:

'רוני! זמן ללכת לישון!'

'לא בא לי!' הודעתי לה באדישות בלי להעיף לכיוונה מבט.

לורי נשארה רגועה.

'רוני, אני מבקשת שתלך לישון עכשיו, אתה כבר יודע טוב מאוד מה קורה כשלא שומעים בקולי.'

'לא שם עלייך!'

לורי נראתה מופתעת.

'אוקי. תעלה בבקשה לחדר שלי עוד כמה דקות. אם לא תבוא בזמן אני אבוא לקחת אותך ואז זה יהיה הרבה יותר גרוע.' היא אמרה בנחת, ועלתה מיד חזרה במדרגות. היה לי ברור שכבר סידרתי לעצמי עונש ואין צורך להחמיר יותר את המצב ולכן כמה דקות אחר כך נקשתי על דלת חדרה של לורי. כשהיא פתחה את הדלת הבנתי מיד שעשיתי טעות. הפנים העגולות שלה היו מכווצות בכעס. השיער הבהיר שלה שבדרך כלל היה חלק ומתוח, היה כעת רטוב למחצה, נפוח ומקורזל. תכולת השידה הייתה פזורה על המיטה שלה, היה ברור שהיא חיפשה את המברשת.

היא סגרה אחרי את הדלת, ונעלה.

'איפה המברשת שלי רוני?' – הסתכלתי על הרצפה.

לורי הרימה את הסנטר שלי באצבעה הישירה אלי את העיניים התכולות שלה ואמרה:

'אם לא תגיד לי מיד איפה היא, הכל יהיה הרבה יותר גרוע.'

'זרקתי אותה מהחלון' אמרתי ולא הצלחתי להסתיר חיוך קטן.

לורי הביטה לרגע באפילה שבחוץ והבינה מיד שהערב אין מברשת. היא גם הבינה שתכננתי את ההתחצפות שלי מראש. הייתה שתיקה ארוכה ומעיקה וראיתי את ההיסוס על פניה. אחר כך היא החלה להרצות לי. היא הסבירה כמה אני חוצפן, כמה אני כפוי טובה. הסבירה שאין לי כבוד למבוגרים שדואגים לי, ושהמעלות הללו ילוו אותי כל החיים. אלא אם כי היא – לורי – תספיק בזמן שנשאר לה להכניס לי לראש שלהמרות את פי המבוגרים שאחראים עלי זו טעות. 'ודבר כזה', היא אמרה בפסקנות, 'נכנס לראש רק דרך הטוסיק'.

ההרצאה הסתיימה בהוראה 'תוריד מכנסיים ותחתונים'!

חיכיתי לרגע הזה. הורדתי בזריזות את המכנסיים לקרסוליים.

'תוריד אותם לגמרי, וגם את התחתונים!'

בצעתי את הפקודה במהירות. איבר המין שלי היה זקור לחלוטין.

לורי הסתכלה בו ונראתה משועשעת לרגע. ואז שבה ואמרה בטון תקיף:

'תסתובב לקיר, ידיים מאחורי הראש!'

הסתובבתי.

לא היה לי מושג מה לורי עושה. שמעתי אותה מחטטת בכל מיני דברים זמן רב. כשהעזתי לסובב את הראש לרגע ראיתי אותה רכונה מעל המזוודה שלה אוחזת בידה חגורת עור עבה. הסתובבתי בחזרה והבנתי שהפעם, לצערי לא אזכה לשכב על ברכיה. נותר לי רק לקוות שהחגורה פחות גרועה מהמברשת. אבל גם התקווה הזו נכזבה מהר מאוד.

לורי פקדה עלי לעמוד במרכז החדר להתכופף, לפסק רגליים ולהניח את כפות הידיים על המיטה שלה. היא פסעה ונעמדה מאחורי.

'יהיו עשר הצלפות בחגורה, ואם תזוז נתחיל מהתחלה' היא הודיעה לי. המתנתי בחשש. לורי הצליפה באוויר. נשמעה שריקה מאיימת ויכולתי להרגיש משב רוח פתאומי שהיכה בישבן. אחר כך הייתה הפסקה ארוכה ופתאום נשמעה שריקה נוספת. הפעם השריקה הייתה מלווה בכאב שכמותו טרם הרגשתי. הוא היה חד וממוקד כאילו נחתך לי שם הבשר. לא! חשבתי לעצמי בבהלה, אין סיכוי שאצליח לספוג עוד תשע הצלפות כאלו! אני מוכרח לעשות משהו! אבל מיד הרגשתי עוד הצלפה ועוד אחת. הסתכלתי בין הרגליים שלי. איבר המין שלי היה רפוי לחלוטין עכשיו, מתנודד בעליבות בין רגלי המפוסקות. מאחוריו הייתה כותונת לבנה עם לבבות ורודים שמסתיימת קצת מעל זוג ברכיים ולצידה חגורה עור מטילת אימה.

את ההצלפות האחרונות אני כבר לא זוכר. אני רק יודע שכאשר הכל הסתיים בכיתי בהיסטריה. רקדתי ברחבי החדר כשידיי צמודות לאחוריי שוכח לחלוטין שאני עירום. נראה היה שגם לורי הבינה שהגזימה. היא ניגשה אלי מהוססת קמעה וחיבקה אותי. 'אני מצטערת! תשכב כאן רגע  - היא הצביעה על המיטה שלה – ואני אדאג לך. נשכבתי על המיטה שלה, לא מפסיק ליבב. שמעתי אותה מחטטת שוב במזוודה. היא הוציאה משם שפופרת קטנה והתיישבה על המיטה לידי. היא מרחה בעדינות על הישבן שלי משהו שהרגיש כמו סוג של קרם לחות. אחר כך היא אמרה: לא כדאי לך ללבוש תחתונים הלילה, מניסיון.

 היא עזרה לי לקום וחיבקה אותי שוב. נצמדתי אליה חזק. יכולתי להרגיש מבעד לכותנת הדקה את השדיים החמים שלה ואת הפטמות הזקורות. לורי לא דחתה אותי מעליה. היא המשיכה לחבק אותי והתנועעה קלות לצדדים. הו זה היה חיבוק נהדר ומביך! בכל זאת זכיתי ברגע אינטימי אחרי הזוועה הזו. במבט של שנים לאחור אני יכול לומר בביטחון: זה היה שווה!

-סוף-