משהו משתנה לנו בעולם מול העיניים, ממש ברגעים אלו.
מישהו עצר את השעון, הביא תכנית חדשה הכתובה על דף נייר. התבונן בה לכמה רגעים והחל מכוון את השעון מחדש.
קשה להצביע אם זה חיובי או שלילי, קשה להכריע אם זה טוב או רע. זה כמו היסוד שכולל את הכל יחד, אין בו שום דבר חדש אבל הוא יוצר משהו חדש.
אותם אנשים, אותן המדינות, אותם הרגשות ואותן התאוות. אין שום דבר חדש אבל הכל חדש. סדר עולמי חדש.
המלכות היא שלנו, כמובן שבמסגרת כללי היסוד. אנחנו נבחר לאן לקחת את זה ואיזה רגשות להמליך על זה, על מה שזה לא יהיה הזה הזה.
אני רוצה להמליך שמחה, התבוננות, סדר ומשמעת, עיניים טובות, חמלה וחסד, אהבה וחום, חיבוק ומגע, דאגה והבנה, שלום וקרבה.
במלכות שכאן אצלנו בעולם יש גבולות, יש גופים, יש מחלוקות, יש הפרדות ומפלגות, יש אפילו שנאה ומחלות ומוות. במלכות יש סוף כביכול לאינסוף.
יש פירוד שמאפשר איחוד, יש רע כדי לאפשר את הטוב, יש עצב כדי שנבין מהי שמחה.
במלכות למטה כל הדברים מופרדים, למרות שבשורש העליון הכל זה אחד. אחד טוב, חסד גמור.
כגודל הפירוד כך גודלו של האיחוד.
אז אני מרגיש שהפירוד יחמיר אבל רק כדי להעצים את האיחוד שעתיד לבוא.