לפעמים אני במלוא הדרי, במלוא תפארתי, כולי עוטה אור נוגה, הכל סביבי מואר ושלמות עוטפת את פניי, כֺל כולי מקֻטרֵת מֺור וּלְבֺונָה. לעיתים מצומצמת אנוכי, ולא תוכל לראות ולוּ קומץ מכבודי, ולוּ קמצוץ מעֺזִי.
יש זמנים שאני פשוט אינני, הנני כאן אך אין זכר לנוכחותי, הנני כאן אבל אין תהיה מסוגל לראותי. אנא, דע שאני כאן. אף על פי שאין ביכולתך לראותני.
מוחין דקטנות, מוחין דגדלות. לפני מחזור או אחרי מחזור. לפני הקפה או שמא אחריו. ביום ובליל. לפני חצות היום ואחרי. באור ובחושך. בקודש ובחול. לפני ה10 ואחרי ה10. אני כאן.
גם כשאין אני לי, גם שאין אוויר לי, גם שרבבות אלפי חוחים חוסמים ומעיקים על השושנה העליונה. אנוכי כאן. כאן לעד ולא אלך. כי אכן אמת, שאין לי ארץ אחרת.
בין ההרים, בשווקים, ברחובות עם הפנסים, בסמטאות החשוכות, בעיר האורות ועיר המלונות, היושבת בגנים- חברים מקשיבים לקולך- השמיעִנִי.