התמכרות וסקרנות נושקים זה לזה, אפשר גם להוסיף למשוואה ריגוש ויש גם אינטגרל של סיפוק ואיפשהו שם במשוואה נמצא גם חוסר סיפוק סלאש ריקנות ואולי עוד נגיע לשלמות. יש לי עבר לא קטן של התמכרויות, מכל מיני סוגים. ובתור אדם בריא ושפוי, תמיד אני מנסה לכוון את ההגה לשלמות. לא שאני יודע שלמות מהי. אבל קצת מודעות עצמית ואני בכיוון. כמו תמיד הדרך רעועה, יש עליות ויש ירידות ויש הרבה שיבושים וסטירות שמזעזעים אותנו בדרך. האומנות היא לשמור על יציבות.
זה היה מהערבים האלו של תחילת החורף שכבר מתחילים להריח את הקור ולראות את האדים, הוא הדליק סיגריה, ווינסטון לייט, ואצלי נדלק ניצוץ של תאוה לעשן החצי-סמיך הזה, שלפעמים מתוק ולפעמים מסריח להחריד. זיק כזה שסותר את כל התאוריה והלוגיקה והשכל, הרי כבר שנה שאני לא מעשן, מה קשור החשק הזה פתאום ? כמו מבט אחד שיכול לגרום לך לשנות את הלוז שקבעת מראש וציינת "שיתהפך העולם אני לא מוותר על כלום היום!". לדפדף בוואצאפ ואז פתאום, איכשהו, מרגיש לך הגיוני לשלוח לה הודעה אחרי שכבר החלטת וחתמת שזה נגמר. אי-שפיות זמנית למינייה. כל אחד מכיר. למה לעשות היום את מה שאפשר לעשות מחר ?
בקיצור אני צריך חוג יציבות.