"רד לעם" אני מזכיר לעצמי שוב ושוב ועצמי המעופף, המרוחק, המתנשא, המנויילן בחיוך עקום ועיניים שובבות, ממשיך בשלו, ספק לא שומע ספק מתעלם. כמו נמלים מכונפות אחרי הגשם הראשון אני משוטט חסר מטרה, עטוי שריון וגוף חסון מנגן אקורדים ללא מילים, מספר מילים ללא צלילים. פואטי, קורקטי, מכוונן, מכוון, סיפורי מילולי, סיפורי תכליתי, פיוטי, משונן, מתוחכם, בלתי מסונן, מקושט, אנטי מְמוּנייר ועוד כל מיני מילים שיש בהם המון אבל הם לא כלום.
הייתי בטוח שאני מכיר אותה, כי הרי העולם הוא כה קטן. אם יש ספק אז אין ספק, מסתבר שזה כלל. ואפרופו כלל, חוק מרפי בתור הוא כלל, וואחד כלל. חוקים, כללים, סטטיסטיקה, הסתברות, סיבתיות. אמת או אשליה? מאטריקס קאנטנרי או שמא מופת וסדר רמבמי. מפה לשם, אחד בלב ואחד בפה לא טוב, לא בריא. גם ככה מאבדים פה גבולות עם כל הערבוב הוירטואלי המשובש הזה. וההיא, הילדה המתוחכמת. החכמה להפליא ולהחריד, אולי תתעשתי ותחליפי את הבושם/קרם גוף/מוס לשיער או מה שזה לא יהיה עם הריח המוזר הזה. ואל תגידי לי לעזאזל שיש לי נטייה למוזרוּת. ותתרחקי ממני לפני ש...