אני ואני ואני ואני ....

ממשhttps://www.facebook.com/100051176291716/posts/pfbid02YbhbvfGERX7KNj5pPtgbvZty2ZJV9bmzBNWGgWuo1HK9j7dx2T1aTJA37MTB6jqul/

שמעירים אותך אחרי שכבר נרדמת וגורמים לך להכנס לפה שוב.

שוטו.

סעאמק.

אני נמצא פה לא מעט זמן, כבר כתבתי על זה לא מעט.

לפעמים אני מתכתב פה עם אנשים במשך השנים וזה נעים ונחמד ואז פתאום בוקר אחד הם כבר לא פה ואתה מקווה שהם יצאו בטוב כי הם מצאו משהו אמיתי.

אתה מצטער על זה שאולי כבר לא תנהלו יותר שיחות אבל מנסה להתנחם בתקווה שטוב להם.

ואז פתאום אתה נתקל בפרופיל שהתכתבת איתו לפני יותר מעשור שפתאום חזר לכלוב.

הכלוב הוא כמו גלגל ענק ... 

מאז שהמציאו את הרשתות החברתיות נכנסתי אליהן.

גם לפה, בימים שהיה לי טוב וביתר שאת בימים שהיה לי רע. הייתי נכנס לצ'אט לא בשביל זיון או סשן למרות שאחרי שהתגרשתי גם דברים כאלה קרו.

הייתי פשוט נכנס כדי לא להיות לבד, כדי לדבר, הייתי חייב אבל שבן השיח שלי יעבור מבחן טיורינג, כלומר שתהיה לו אינטליגנציה מסויימת.

הייתי נכנס לצאט ומתחיל שיחה, לאט לאט נהיו הקבועים. היו אנשים שסתם היה נחמד והיו אנשים שהרגשתי שיש מצב שאני יכול לעזור ולו במעט, בעצה, במילה טובה. בסוף זה נהיה ממש תחביב, פטיש אפילו. חודשים של שיחות שלרוב לא היו קשורות בקינק אלא פשוט ברגש. גם אני יצאתי נשכר, יש לא מעט חברים שגם נתנו חיבוק, דחיפה טוב, לפעמים גם ספנק וקיין בזין או מניעה אם היה לי מזל ... אהל אנחנו סוטים ( 😄 ) היום דיברתי עם חברה שנתנה כתף וחיבוק וירטואלי מספיק חזק כדי שאכתוב את זה. כז תודה לכל מי שעוזר פה ושם, מקווה שגם אני מועיל לפעמים 

קמתי במצב רוח מהורהר

לפעמים אני קם והשדים דורשים את שלהם, נזכר בדברים שהיו, נזכר לפעמים בערגה ולפעמים אומר תודה שזה פשוט עבר ויכולתי להמשיך הלאה.

את לא איתי עכשיו, נסעת לחברה. אתמול היה יום טוב, הלכנו לשוק  אכלנו קצת, קצת חיבוקים, קצת בירה קרה. ישבנו ברחוב יפו סופגים את השמש הירושלמית, מדברים.

טוב מטוב.

בא לך להזדיין? שאלת.

קצת הצטערתי שאכלתי ושתיתי אבל אין סיכוי שאגיד לא.

נסענו אלי, מחרוזת של מוזיקה של שנות התשעם בספוט, מפשיטים אחד את השני, נוגעים, צובטים, נושכים, חופנים ולשים.

נופלים על המיטה

אני רטובה? את שואלת בחיוך מתגרה

בהחלט, אני עונה כשאני מרגיש כבר את הרטיבות על הזין שלי, את קלות החדירה, את הפמפום הארוך, קצוב, נקטע ומתחדש. העיניים שלך מתערפלות והראש נזרק לאחור, מין חיוך מדהים כזה ששמור לרגע הזה.

את כל כל רכה ומתמסרת, כל כך מאבדת את זה, כל כך גונחת וצועקת.

עוד מעט את תתפרקי ואני אחבק אותך ואשמור עלייך עטופה ואז נתחיל מחדש ושוב, עד שתחייכי ותאמרי: זהו לעכשיו.

עכשיו השדים שלי רחוקים יותר, תודה לך ועלייך.

הגעתי לפני כמה דקות מהעבודה והאמת שצריך להתאמן, אממה, אין לי כח.

מוטיבציה לאימון תבורך.

בין המשכנעים תוגרל הכרת טובה.

כשאתה חופר לאנשים (משתדל שמסיבות טובות) אל תתפלא אם קוראים לך פרויד, במיוחד אם אתה מנסה לנתח את בן השיח שמולך. 

אז אין לי זקן, אבל חזק בקרחת, משקפיים רק לרחוק, אין מבטא יקי.

התאמה חלקית.

בכל זאת הייתה חפירה נחמדה ומקווה שמועילה ולו במעט.

שלכם פרויד

אני לוחש לה באוזן: תנשכי לי את הכתף.

אני ממשיך לנוע מעליה 

להתנחשל ולהישבר

אני לא נהנה מהנשיכה במיוחד

היא כן.

עומד עכשיו מול הראי מבין שסומנתי, הכתף שלי כחולה וחומה.

סמאללה

היו אנשים טובים

אוכל טוב

שתיה טובה

מיקום פשוט יפה

מזג אויר כמו שירושלים יודעת לנפק

תודה למי שגלגלה לי סיגריה ולימדה אותי פועל חדש (לאגם) 

אנשים טובים כבר אמרתי, אז שוב.

מדברים קצת על סקס ובסוף מתברר ששניכם סוטים.

אז כזאת.

מזל שגם הצלחתי לנשום בין לבין.