אני ואני ואני ואני ....

1. אז התשובה היא כן.

2. יש שאלות שלא שואלים.

3. יש אנשים שלא לומדים.

כבר עברו כמה שנים מאז אבל ממש נהנה להיזכר.

התחלנו להתכתב פה, היא רצתה שיגיע אבל לא יכולתי. המשכתי להתכתב איתה פה ושם. יום אחד נסחפנו קצת יותר, באותו היום היא לא הרשתה לי לגמור עד להודעה חדשה.

התכתבנו עוד קצת מידי יום, אני כדי לנסות לקבל אישור ולקבל קצת צומי, היא כדי לצחוק על הניסיונות שלי.

***

יום אחד ראיתי שיש מאנצ' קרוב, קרוב מאוד.

נכנסתי לבדוק מי מגיע, למרות שחשבתי שלא אגיע למאנצ' כמו שקורה בדרך כלל.

ראיתי שהיא אמורה לבוא.

היתה מישהי מקורב.ת שאמרה לי שהיא שאלה אם אני מגיע.

הגעתי. היא הגיעה מאוחר יותר עם נשלט שליווה אותה.

התיישבה מולי והביטה לי לתוך העיניים. אני השפלתי את שלי. כל פעם שהסתכלתי למעלה, פגשתי את העיניים שלה ושוב השפלתי את המבט. פתאום הרגשתי את המגף שלה דורכת על הרגל שלי. 

היא אמרה שיש לה יום הולדת, שאלה בת כמה היא, רק אני ידעת. אני חייב לומר שהרגשתי גאה ממש.

***

פתאום סגולה: לך לשירותים.

***

עליתי, חיכיתי לה שם, לא ידעתי אם היא תגיע ומה יהיה. פשוט עמדתי.

פתאום דפיקות בדלת השירותים, היא נכנסת.

תוריד את המכנסיים היא אומרת ואני מציית.

היא מתחילה לצבוט לי בפטמות ןלעשות לי אדג'ינג מטורף שנפסק תמיד כמה שניות אחרי שאני לוחש חצי מת: אני גומר. 

היא מגבירה קצב ומפסיקה ואני כבר רועד כולי. נדמה לי שעברו עשרים דקות או שנה. נגמר ונעצר, הולך וכלה מחזיק את עצמי כדי לא לגמור ומקבל כאב בפטמות שוב ושוב ושוב. פתאום הטלפון שלה מצלצל, הנשלט שבאה איתו. איפה את? הוא שואל. עוד כמה דקות היא עונה לקונית.

תרים את המכנסיים וצא, היא אומרת. אני מציית מושך את המכנסיים מעל הזין הקשה והזקור שלי.

עכשיו צא, היא צוחקת ברשעות.

אבל, אבל ... אני מת.

צא.

אני מציית, מקווה שאף אחד לא ישים לב לזין הזקור שלי באמצע הפאב.

כל משתתפי המאנצ' עדיין יושבים ואני בטוח שכולם )או לפחות שולטת אחת) שמים לב.

מתיישב גמור.

היא יורדת ומתיישבת מולי, מחייכת.

יום הולדת שמח ותודה אני לוחש כמעט בלי קול.

****

קרה או לא קרה?

****

אוף, חיממתי את עצמי. מת.

אני זוכר שסיפרתי לה על מישהי שכעסתי עליה, זה היה בשלהי הקשר שלנו. היא רצתה שאחדור אליה מאחור ואני שמחתי מזה כי כעסתי והוצאתי את הכעסים שלי בחדירות האלה.

היא חייכה אליי ואמרה לי: ברור לך מה יקרה עכשיו.

לא, ליעלתי בגרוני.

תתפשט ותפנה אלי את הישבן.

התפשטתי.

עכשיו אתה תקבל חזרה על מה שעשית לה.

אבל .... אבל

ששש, ככה זה היא אמרה כשאצבעותיה כבר מפלסות דרך.

אני זוכר שיצאתי אחרי שנחתי קצת בבית, הייתי בכתה ז או ח. היו אצלנו בתים כאלה שהקירות החיצוניים שלהם גבלו בשטח בור. יצאתי עם עט או טוש, לא זוכר. וציירתי דמויות נשיות בעירום. כמו במין אמוק כזה.

נדמה לי שאז אפילו לא ידעתי חאונן או שפשוט לא עשיתי את זה כך שלא הצלחתי להרגע. מין תחושה של רעד פנימי שלא מוצא מנוחה, כמה כח יש בזה מצד שני, אם זה מתועל נכון.

היום אחהצ הרגשתי קצת כך, אבל נראה מוזר לצאת החוצה בגילי ולשרבט על בתים. זה יכול להיגמר במעצר, יכולצי לכתוב עכשיו מתא מעופש שמישהו רק מחכה שהשומר ירדם.

אז כתבתי פה פוסט, קצת מטופש ... כאילו כתבתי על קיר הבניין 

ועוברים אדם אדם.

איזה אחוז מהגברים עם כלובון?

איזה אחוז מהנשים עם מפתח?

לפעמים הראש מפליג במחשבות, לך תצא מזה עכשיו.

זוכרת איך סיפרתי לך שאני קינקי, בשיחת סקס שהייתה לנו, אפילו לפני שנפגשנו כתבת לי: הלילה אתה לא גומר. הוספת סמיילי כזה:😅.

כאילו פחדת מהתגובה שלי, אבל אני לא חלמתי לגמור כשאת לא מרשה. סיפרתי לך על כלובונים, אמרת שבעתיד נקנה לי אחד. אבל בינתיים הסתובבת עם מפתח על השרשרת, כשאני עם המפתח אתה לא גומר. שלחת לי סלפי עם אחותך ועם השרשרת, שתיכן מחייכות, החיוך שלך גדול פי כמה. רק את ואני ידענו למה.

אלה היו רק כמה חודשים, אבל לא היה לי שום דבר כזה מאז. לא קשור לאהבה כי אהבות היו.

לא הייתה אף אחת שאמרה כשאנחנו יחד אתה ערום. מי לימד אותך את זה? לא הייתה אף אחת שמשכה אותי מחדר לחדר עם הזין בתור רצועה.

אף אחת לא שלחה אותי למאנץ' ואמרה לי לנגוע בעצמי מתחת לשולחן במסעדה ואז להפסיק - להמשיך - הבנתם.

תקופה קצרה אבל מטורפת. מאז, בכל אחת אני מקווה שיש קצת ממך.

תמונות כאילו תמימות עם קריצה לתמימות של שנות החמישים והשישים ועם תפיסה מדהימה של המערכת, של האוירה, של ההשפלה. 

https://www.pictoa.com/albums/barbara-o-toole-femdom-art-1321527.html

קוצץ ציפורניים.

תחשבו קצת .... 

בבקשה.

היא שתפסה אותי ברגע אחד

אולי בעקבות התכתבות שהייתה לי פה לפני שנרדמתי

אף פעם לא חלמתי עליה למרות שהמון זמן לקח לי לשחרר.

גם בחלום הייתי שלה ולא הייתי.

שנינו ידענו את הכח שלה עלי.

שנינו ידענו מה הייתה עושה לי. 

נזכר כשהיא אמרה לי: אני נהנית לראות אותך חסר אונים.

נזכר שאסור היה לגמור עד שפתאום יש,רבע שעה שמותר וגם אז היא מתקשרת תוך כדי ואני שומע את החיוך המובלע בקולה ואת החברות שלה לעבודה מדברות מסביב.

כמה שנים עברו ... ושנינו יודעים למה פתאום היא קפצה לבקר. אפילו בחלום.

מישהי כתבה פה על שטחיות, קצת שונה מהמובן שאני חשהתי עליו, אבל בסוף זה כנראה מתחבר.

פעם חשבתי שאני עמוק, שאני מתגרה ומאותגר מאינטלקט, יש לנו מן קלישאה כזאת שאיבר המין הגדול ביותר הוא המוח. חשבתי שאני כל כך אתגרה ממישהי אינטליגנטית, שהישבן הכי יפה הוא של חוקרת מוח שמדלגת בקלות לשיח קצר על שפינוזה אגב הסבר מרחיב אופקים על תורת היחסות. אבל לא, זה לא עושה לי את זה.

גיליתי שאני שטחי, אני חייב שמישהי תמצא חן בעיניי כדי לחשוב עליה בתור פוטנציאל לזוגיות או משהו בסגנון.

לכל המצקצקים והמצקצקות: לא, אני לא כזה חתיך, אולי קצת חמוד.