כבר עברו כמה שנים מאז אבל ממש נהנה להיזכר.
התחלנו להתכתב פה, היא רצתה שיגיע אבל לא יכולתי. המשכתי להתכתב איתה פה ושם. יום אחד נסחפנו קצת יותר, באותו היום היא לא הרשתה לי לגמור עד להודעה חדשה.
התכתבנו עוד קצת מידי יום, אני כדי לנסות לקבל אישור ולקבל קצת צומי, היא כדי לצחוק על הניסיונות שלי.
***
יום אחד ראיתי שיש מאנצ' קרוב, קרוב מאוד.
נכנסתי לבדוק מי מגיע, למרות שחשבתי שלא אגיע למאנצ' כמו שקורה בדרך כלל.
ראיתי שהיא אמורה לבוא.
היתה מישהי מקורב.ת שאמרה לי שהיא שאלה אם אני מגיע.
הגעתי. היא הגיעה מאוחר יותר עם נשלט שליווה אותה.
התיישבה מולי והביטה לי לתוך העיניים. אני השפלתי את שלי. כל פעם שהסתכלתי למעלה, פגשתי את העיניים שלה ושוב השפלתי את המבט. פתאום הרגשתי את המגף שלה דורכת על הרגל שלי.
היא אמרה שיש לה יום הולדת, שאלה בת כמה היא, רק אני ידעת. אני חייב לומר שהרגשתי גאה ממש.
***
פתאום סגולה: לך לשירותים.
***
עליתי, חיכיתי לה שם, לא ידעתי אם היא תגיע ומה יהיה. פשוט עמדתי.
פתאום דפיקות בדלת השירותים, היא נכנסת.
תוריד את המכנסיים היא אומרת ואני מציית.
היא מתחילה לצבוט לי בפטמות ןלעשות לי אדג'ינג מטורף שנפסק תמיד כמה שניות אחרי שאני לוחש חצי מת: אני גומר.
היא מגבירה קצב ומפסיקה ואני כבר רועד כולי. נדמה לי שעברו עשרים דקות או שנה. נגמר ונעצר, הולך וכלה מחזיק את עצמי כדי לא לגמור ומקבל כאב בפטמות שוב ושוב ושוב. פתאום הטלפון שלה מצלצל, הנשלט שבאה איתו. איפה את? הוא שואל. עוד כמה דקות היא עונה לקונית.
תרים את המכנסיים וצא, היא אומרת. אני מציית מושך את המכנסיים מעל הזין הקשה והזקור שלי.
עכשיו צא, היא צוחקת ברשעות.
אבל, אבל ... אני מת.
צא.
אני מציית, מקווה שאף אחד לא ישים לב לזין הזקור שלי באמצע הפאב.
כל משתתפי המאנצ' עדיין יושבים ואני בטוח שכולם )או לפחות שולטת אחת) שמים לב.
מתיישב גמור.
היא יורדת ומתיישבת מולי, מחייכת.
יום הולדת שמח ותודה אני לוחש כמעט בלי קול.
****
קרה או לא קרה?
****
אוף, חיממתי את עצמי. מת.