אני ואני ואני ואני ....

זה סימן שאני עסוק בחוץ ושסך הכל ממש טוב לי

מצטער שלא תמיד הייתי פה בשבילכם.

ישבנו אחד מול השניה

מישהי פעם אמרה לי שאפשר לראות את האכות בעינים, הסתכלת לי בעינים ואני ניסיתי לא להשבר. זה היה בדיוק כמו במשחק הזה כשהיינו משחקים בתור ילדים 'קרב מבטים'. את חייכת אלי והיה משהו בחיוך הזה שלך, משהו גם רע וגם מבטיח שזה בעצם כמעט אותו הדבר.

ברור שזה לא היה כוחות, אני השפלתי את המבט. אני חושב שזה לקח נצח, אבל זה בטח לקח כמה שניות.

אחר כך הנחת את הרגל שלך על כף הרגל שלי ודרכת. לא העזתי להזיז את כף הרגל למרות הלחץ. ורק הגנבתי מבט למעלה. את חייכת, השפתיים הצבועות באדום לעגו לי, העיניים החזקות היו פלדה. 

המשכתי לבהות ברצפה, מה כבר היה לי לעשות. פתאום היה הצליל הזה, המיוחד הזה   -----  סגולה.

הסתכלתי עלייך, את חייכת יותר.

פתחתי את ההודעה: על למעלה וחכה לי בשירותים, נכתב בה. 

הסתכלת לראות.

קמתי ישר ועליתי לאחד התאים הקטנים

מסדיר את הנשימה או לפחות מנסה

מרגיע את הלב 

או לפחות מנסה.

שמעתי צעדים, עקבים טופפים על רצפת אבן.

הגעתי בהחלטה של הרגע, שכנעתי ידידה לבוא, היא ממש שמחה אז גם אני :)

אני פחות או יותר עמדתי וניסיתי להבין מה קורה מסביבי.

תודה לאור ולדורה על החיבוקים, לפני במשך וביציאה.

וואו

עוד מנסה לעכל, לשייך פנים לניקים.

בעיקר לעכל

תודה 

🙏

זהו פשוט תודה

לא יאמן איזה גלים של כימקלים רצים לנו במוח 

בסיטואציות מסויימות

במילה אחת אתה מתהפך

אז שוב תודה

כשאתה נכנס לכאן ואומר לילה טוב לחברה

ופתאום אסור לך ...

לגמור.

סופר כבשים .... ממהההההה

קשששה

שנים ראיתי במיוט כנשוי וכאבא ... אני כמו התינוקות החירשים ביוטיוב שפתאום הרכיבו להם מכשיר שמיעה.

לא יודע איך להכיל את זה, בכל מקרה אעדכן.

והיא מחבקת אותך ואומרת: אוי, היית רעב.

בעקבות הפוסט של סקאר

מה גורם לגבר לרצות את כל זה

גבר שעבר משהו בחיים שלו

שוואללה, יש לו כתפיים רחבות והקול שלו עולה משיפולי הבטן דרך בית החזה ונשאר נמוך וחם.

שלא מפחד לקום ולהסתער על העולם, סעמק, כל בוקר להסתער על העולם וכל ערב לחזור לקן שלו להאכיל את הגוזלים.

מה גורם למישהו כזה לרצות לקחת הכל ולכרוע ברך מול אשה.

אולי קצת כפראפראזה על האבירים שהיו קושרים את הסרטים של האהובות שלהם על הכידונים וככה יוצאים לקרב (ומי יודע, אולי הם היו יוצאים לקרב עם עוד דברים קשורים).

אולי זה בגלל שלפעמים אנחנו חושבים שכל העסק הזה מעט גדול עלינו והיינו שמחים לוותר על הכח ולדעת שיש מישהי מעלינו ששולטת במצב, ששולטת נקודה.

ועל ידיעה כזאת יש לשלם, לפעמים התשלום הוא בכאב.

ככה זה.

אנחנו תמיד כמעט מרוצים

תמיד צריכים עוד קצת יותר

מתגעגעים למשהו שכבר היה

ואני חושב לעצמי, האם כבר הייתי שלם פעם או שתמיד הרגשתי ככה אחרי שקמתי ועזבתי.

האמת שאין לי מושג.

כבר כמה ימים הולך עם מועקה, אחרי שנה באמת טובה בעבודה יושב עם הבוס לשיחת משוב. הוא נכנס לאיזה קטע קטנוני שתוך כדי הוא כבר מתנצל עליו ומבטיח לי שבשנה הבאה הוא יעבוד בשבילי יותר. 

אני יושב קצת המום, אתה יודע מה עשיתי השנה, מעיר את ההישגים, מאיפה זה בא פתאום?! 

לפני שאני יוצא הוא מבקש שאחייך כי הכל בסדר, למחרת בבוקר בא לספר לי שמשהו שאני אומר כבר כמה שנים קורם עור וגידים. אני מעקם את הפה .. אפילו לא חיוך.

חוזר בערב לחבר מחברה אחרת שפנו אליי פעם ודחיתי .. לא יודע לאן זה ילך, תהליך.

בערב, בבית נכנס לפה, מתכתב עם חברה טובה ופתאום מרגיש איך היא טוותה מסביבי את המילים בצורה כזאת ש .. וואו .. למות.

מילים מילים אבל הן יכולות לעשות המון