אני ואני ואני ואני ....

עם מכנסי עור שחורים ומגפיים על עקבים ..

סמאללהההה 

קיבלתי חצי התקף לב

תמיד יש שניה כזאת שמסמנת את העתיד, היו לי לא מעט כאלה במשך השנים.

תמיד תוהה מתי היא תצוץ, הרי אין כללים בדבר הזה.

פעם היא צצה כשמישהי התכופפה ממש מעט תוך כדי זה שנגענו אחד בשני, זה הספיק לי כדי להבין שהיא רוצה ספאנק. אחר כך, כשהיא נשכבה על הברכיים שלי היא שאלה: איך ידעת לקרוא לי זנזונת? עניתי שזה התבקש.

הייתה את השניה הזאת שאחרי התכתבות ארוכה כתבה לי: הלילה אתה לא גומר. הייתה פאוזה בהתכתבות, שנינו בוחנים את הסיטואציה, עד שעניתי לה: כן גברת. מאותו יום גמרתי רק באישור שלה במשך יותר משמונה חודשים ובדרך כלל פעם בשבועיים.

בכל מערכת יחסים (אגב, אמיתית אבל לפעמים גם וירטואלית) יש את השניה הזאת, הטבעית (כי אחר כך אפשר לשנות בשיחה) שבה האסימון נופל ובה לא מעט דברים נחתכים. 

תכוונו לשניה הזאת!

מצד שני ברור לכם מה קורה אצלי ... לא?

#ככה זה כשעובדים מהבית

עוד לא מבין אם כן או לא

קצת עובד

קצת נח על הספה

אין תמונה לצומי אבל זה לא אומר שאתם לא יכולים לזרוק מילה, כל יחס יתקבל בברכה.

קפצה לו סגולה

הוא הסתכל מסביב למוע אם מישהו שם לב לצליל המיוחד הזה של הסגולות, צריך להשתיק את המדיה עד הסוף, אבל הוא לא הספיק.

היה לו מזל, נדמה שאיש לא שם לב.

יש לי תחושה שאני מכירה אותך.

הלב שלו ירד לתחתונים. למה את חושבת ככה, שאל.

משהו בכתיבה שלך ואפילו בתמונות, למרות שהן מטושטשות.

הוא בלע מעט רוק.

נראה לי שאתה עובד ממש קרוב אלי.

עכשיו הלב שלו ממש קפא. לעזאזל.

אני עובדת בקומה 16 אמרה, אבל היא לא אמרה את שם הבניין.

גם הוא עובד ב16, אבל זה חייב להיות צירוף מקרים יש לא מעט מגדלים בעיר הזאת (הם כבר שוחחו על זה שהם עובדים באותה העיר).

תגיד, יש לך במקרה גומיות משרדיות על השולחן.

הוא הסתכל, במקרה היו שם, אבל זה משרד אחרי הכל.

היא כתבה עוד. לך לשירותים ושים את הגומיות על הזין, ככה שיכאב. אחר כך תלך לחדר הישיבות הגדול בקומה. בשעה עשר לא אמורה להיות שם שום ישיבה.

אם אנחנו באמת עובדים באותו המשרד, החדר יהיה ריק ואני אמצא אותך שם.

הוא תהה אם ללכת לחדר הישיבות אבל בשעה עשר עמד שם ממוגנט. הייתה ישיבה. 

הוא נשם לרווחה.

מישהו אותת לו מבפנים: מצטער אחי, אנחנו כבר מסיימים.

הוא הריח ריח מתקתק מאחוריו ושמע לחישה: נדמה לי שחסרות לי כמה גומיות משרדיות מהמגירה.

תתכונן לשלם על זה.

באמת שלא היה לו  מה לומר.

מתכתב עם מישהי שפעם החזיקה בכל מיני אלמנטים שקשורים אלי.

לרוב אני כותב (לא הרבה) והיא לא עונה, מידי פעם היא עונה וזה באמת משמח. 

אני מנסה לנתח אחורה, באיזו תקופה בחיי הייתי, אחרי שבירה של קשר משמעותי. לרוב תקופות כאלה היו קשות לי. אני לא זוכר שאז זה היה כך.למיטב זכרוני לשנינו היה ברור שלא מדובר בקשר ארוך, שכנראה אפילו לא נפגש. אבל בכל זאת היה שם משהו שעזר ליום יום שלי (ומקווה שגם לשלה). 

אני תמיד אעריך אותה כאחת הנשים המדהימות שפגשתי ותמיד יהיה לי טוב להזכר.

אם את קוראת את זה, מאחל לך (כרגיל) את כל הטוב שבעולם.

נניח ואיבר שלך שופשף והעור העדין שעליו נשרט

נניח שאתה מורח סבוקלם

יש תחושה שהוא תופס אותך שם, הסבו

נעים ולא נעים

אעדכן

*בפעם הבאה בעדינותתת

היא הלכה עם ילדים.

רציתי לעצור ולומר להם: איזה תחת יש לאמא,אה?!!!

בסוף לא היה לי נעים, אולי זאת דודה שלהם בכלל.

כשאתה כותב לבת הזוג שלך על שליטה בגמירה ... 

אתה רואה שהיא הייתה מחוברת .. 

אבל היא עוד לא עונה

מת פה קצת

אתה יודע שיש לו מעט על הכתפיים שלך, אתה מגיע לבית בשעות מאוחרות.

אתה יודע שהדברים תלויים בך, בעיקר בך.

אתה המחסום

אתה החומה

זה שקם בבוקר ומכין את הסנדביצ'ים

שאומר לילה טוב

שיושב על השיעורים

שמכבס

שקונה

זה שתמיד יש לו כח

וכל מה שאתה רוצה זה שהיא תיקח ממך את הכח

תיתן לך לרדת על הברכיים

תתן לך להיות מעט חלש

גם לך מותר

והיא צריכה לדעת את זה

שהיא תסתכל לך בעיניים ותגיד לך: לא!

אבל היא לא אומרת ... אז ... כן