אני ואני ואני ואני ....

קפצה לו סגולה

הוא הסתכל מסביב למוע אם מישהו שם לב לצליל המיוחד הזה של הסגולות, צריך להשתיק את המדיה עד הסוף, אבל הוא לא הספיק.

היה לו מזל, נדמה שאיש לא שם לב.

יש לי תחושה שאני מכירה אותך.

הלב שלו ירד לתחתונים. למה את חושבת ככה, שאל.

משהו בכתיבה שלך ואפילו בתמונות, למרות שהן מטושטשות.

הוא בלע מעט רוק.

נראה לי שאתה עובד ממש קרוב אלי.

עכשיו הלב שלו ממש קפא. לעזאזל.

אני עובדת בקומה 16 אמרה, אבל היא לא אמרה את שם הבניין.

גם הוא עובד ב16, אבל זה חייב להיות צירוף מקרים יש לא מעט מגדלים בעיר הזאת (הם כבר שוחחו על זה שהם עובדים באותה העיר).

תגיד, יש לך במקרה גומיות משרדיות על השולחן.

הוא הסתכל, במקרה היו שם, אבל זה משרד אחרי הכל.

היא כתבה עוד. לך לשירותים ושים את הגומיות על הזין, ככה שיכאב. אחר כך תלך לחדר הישיבות הגדול בקומה. בשעה עשר לא אמורה להיות שם שום ישיבה.

אם אנחנו באמת עובדים באותו המשרד, החדר יהיה ריק ואני אמצא אותך שם.

הוא תהה אם ללכת לחדר הישיבות אבל בשעה עשר עמד שם ממוגנט. הייתה ישיבה. 

הוא נשם לרווחה.

מישהו אותת לו מבפנים: מצטער אחי, אנחנו כבר מסיימים.

הוא הריח ריח מתקתק מאחוריו ושמע לחישה: נדמה לי שחסרות לי כמה גומיות משרדיות מהמגירה.

תתכונן לשלם על זה.

באמת שלא היה לו  מה לומר.