אני ואני ואני ואני ....

יש בה משהו ממש כיפי       וסוטה

https://youtube.com/shorts/uMjtFV55NpE?si=JyWzFXDAG8qz8jfp

היו לי מערכות יחסים שהייתה בהם מניעת גמירה.

היו שולטות שמנעו אותי מרחוק.

אנחנו שוכבים במיטה ואת לא מרשה לי לשחק עם הזין שלי. כבר שכבנו ואת גמרת כמה פעמים ואני פשוט לא מצליח. הזין עדיין עומד ואני מת לנגוע בו, אבל את לא מרשה.

אני מסביר לך על מניעה ואדג'ינג.

אבל זה בין כה וכה לוקח לך המון זמן.

את עושה עיגול בין האצבע המורה לאגודל ואומרת לי להכניס את הזין לתוכו.

אני מציית ומנסה לפמפם את העיגול, ממש משתולל עליו. זה קצת מצחיק אותך. אני כל כך רוצה לגמור ומפחד שאם לא אצליח עכשיו, יקח עוד הרבה זמן.

לפחות את צוחקת, זה גם הרבה.

אני זוכר ששכבנו במיטה, התנקשנו. 

אני למטה ואת מעליי.

אני ברגליים מעט פסוקות ואת עם רגליים מפוסקות מעל רגל ימין שלי.

את מתקדמת מעט, מקדם את ברך ימין שלך.

רוכנת מעליי ומנשקת.

אני מתנשף: את מועעת לי את הביצים. אני לוחש.

את מחייכת: אני יודעת ודוחפת עוד מעט את ברך ימין.

היה מונח מפתח קטן.

לא יכולתי שלא להסתכל למרות שחששתי להביך אותה.

אבל נראה שהיא לא הייתה מובכת, להיפך, היא חיפשה את העיניים שלי ואני הייצי זה שהשפיל מבט.

בסוף הייתי חייב להרים את העיניים רק כדי לפגוש שם את שלה וחיוך קטן כזה שמודע.

אתה רצית לשאל אותי משהו? היא פתחה.

לא, עניתי ישר.

אתה בטוח?! חייכה שוב.

רציתי לשאל, לחשתי בשקט.

אני לא שומעת, היא אמרה, דבר בקול.

רציתי לשאול, עניתי. 

תשאל, אמרה והמשיכה לחייך ולא להסיר מבט מהעיניים שלי.

של מה המפתח, שאלתי ובלעתי רוק באותו הזמן.

היא סקרה אותי לאט, מתעכבת על פרט ויותר מהכל על איזור האגן.

אתה יודע בדיוק של מה הוא, אתה רוצה גם?

נאלמתי והסמקתי.

בא, היא אמרה, שב לידי - לא אמרת איך קוראים לך.

כבר כתבתי פעם על זה שהתכתבתי עם מישהי שהכרתי וסיפרתי לה קצת על הצד הקינקי שלי, קצת על זה שאני שמח לתת לצד השני את הכח להחליט אם מותר או אסור לי לגמור. באותו הלילה היא כתבה לי: הלילה אתה לא גומר 😅 (כולל הסמיילי הזה).

מאז היינו מתכתבים במשך שעות ובהתכתבות היא הייתה גומרת מספר פעמים, היא הייתה שולחת לי תמונה של הפרצוף שלי אחרי שגמרה. הייתי שואל אם מותר לי. לרוב התשובה הייתה לא. 

קשה לומר אם האהבה נבעה מהפוזיציה או שהפוזיציה נבעה מאהבה, דבר אחד היה ברור, היא התאהבה בתפקיד השולטת וזה באמת זרם לה בדם. ההבנה שלה לניאנסים ולסיטואציות הייתה מדהימה. הגענו אפילו לדבר על חתונה כשהיא אומרת שברור שאסתובב נעול אחרי החתונה. כשאתה משכנע, אתה משכנע והיא ממש השתכנעה. 

אני זוכר יום אחד שאנחנו יושבים והיא שמה לי את היד על הזין בצורה שכסתה את כולו. שאלתי מה קרה והיא אמרה שהיא רוצה לראות איך יראה עם כלובון. 

כשנפרדנו היה לי קשה ועד היום אני מתגעגע לטבעיות של השליטה שלה ותוהה אם באמת אהבנו או שהכל היה עניין של שליטה.

מה זאת אומרת מה?!

המאנצ' הירושלמי.

חוץ מזה שהירושלמים אנשים טובים, גם כשהם רעים הם טובים.

https://thecage.co.il/events/?events_users_concept=event&id=3229

נכנסתי לפה היום, מישהי שאני מאוד מחבב ומעריך סגרה את הפרופיל. מקווה שהיא תחזור. כתבתי לה במקום אחר, היא בסדר אבל יש קושי.

כולנו היום מודלקים בצורה כזאת שכל נגיעה כואבת, אפילו ליטוף פשוט לפעמים קשה לנו להכיל.

חרא של תקופה.

פעם הייתי אצל מישהי, מישהי שאני מאוד מעריך. ישבנו יחד עד שהיא החליטה שהיא לוקחת את העניינים לידיים והתחילה להכאיב לי. זה לא כאב, בכל אופן לא יותר מדי אבל התחלתי לדמוע וזה לא עצר, פשוט המשיך והמשיך. לא בכיתי, פשוט נפתח צינור הדמעות.

היא לטפה לי את הראש ושאלה מה קרה?

עניתי שאני לא יודע ובאמת לא ידעתי. לפעמים דברים שעושים פה פשוט משחררים משהו.

אני מקווה שכל מי שפה יצליח לשחרר מעט.

שנהיה קצת יותר בטוב.

מגיע לנו, לא?!

פעם כשהיינו צעירים ותמימים והפורנו שלנו היה העמודים האחרונים במגזין לאשה, התחלתי לחשוב איך אני מוציא לפועל את מה שאני מרגיש לפעמים.

לא היו מיילים, שלא לדבר על כל מיני מסנג'רים, קיקים, טלגרם או כלוב. מה כן היה? היו תאי דואר, כי אם גרת אצל ההורים לא ממש רצית לקבל מעטפות מהסוג שאתה לא רוצה שההורים יפתחו.

אני זוכר שבעמודים האחרונים של לאשה, במודעות של חיפוש זוגיות, בתם מין מזדמן, ליד הדו מינית התל אביבית שחיפשה טוסיקאית (מי לא מחפש טוסיקאית), הייתה מודעה של קבוצת רוז שכתבה על עצמה שמדובר בקבוצת נשים ירושלמית שמחפשת נשלט שיתמסר אליה. אני לא זוכר בן כמה הייתי כך שאני לא זוכר אם הייתי בתול או לא, אבל אני כן זוכר כמה תשוקה הרגשתי, כמה רציתי להיות שם, עבורן.

היום הייתי כנראה שולח מודעה אבל אז עליתי על האוטובוס למרכז העיר ונכנסתי לסניף הדואר. בחוץ עמדו תאי הדואר הנחשקים שמתוך אחד מהם אשלה ממש מקרוב את הפרטים של קבוצת רוז המסתורית.

כאז, גם היום דואר ישראל הוא לא מופת של יעילות, שילמתי על תא לחודש וכשעמדתי לקבל מפתח אמרה לי הפקידה שיש תא שמתפנה בשבוע הבא ואבוא לקחת את המפתח. 

כעבור שבוע, לא באתי. כנראה שהייתי מרוגש מדי, מפוחד מדי, צעיר מדי. גם נראה לי שזה היה בתקופה שפגשתי את מי שהיום גרושתי, כך שנכנסתי לסוג אחר של שליטה :)

עד היום אני תוהה מה היה קורה אם הייתי מגיע אחרי שבוע לקחת את המפתח. איפה הייתי היום.

אני לא חושב אם היה טוב יותר או רע יותר, אני שלם לגמרי במקום שלי. 

רק חושב,שהחיים היו מעט שונים.

אגב, אם יש פה נציגות של קבוצת רוז מאז (אם באמת הייתה קבוצה כזאת) תקפצו לומר שלום אפילו בתגובות.

שאתה מפחד מזה שטוב לך כי מחר הכל חכול להתהפך

שאתה מחבק בכח כי לך תדע

שאתה מפחד לקרוא חדשות

שאתה מפחד מהודעות

שאתה נכנס לפה כי פה אפשר טיפה

לנשום

אני אומר לך כששנינו נינוחים על הספה והיא נושכת אותי בכתף.

אני גם אומר את זה כשהיא משחקת לי בעדינות בקצה הזין ואני מתפתל והנשימה שלי נעתקת.

היא מפסיקה לשניה ושואלת אם זה כואב, ברור לי שהיא נהנית מאיך שהגוף שלי מגיב, מאיך שאני מתכווץ. לפני שאני מספיק להגיב האצבע שלה שולחת אותי שוב להתפתל ואני מתפתל עד שאני מקבל שני ספנקים לזין שלמען האמת מרגיעים לעומת מה שקרה רק לפני שניה.

אנחנו שוב חוזרים לספה, כפות הרגליים שלה נחות על הברכיים שלי ואני מעסה אותן, היא מחייכת אליי חיוך מצועף ואני כאילו עונה לה: אשה צריכה להיות קצת מפונקת.