ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני ואני ואני ואני ....

שמח פה ושמח שם
לפני שנתיים. 27 באוקטובר 2021 בשעה 19:50

זאת תגובה שכתבתי בבלוג, הייתי טעון.

נדמה לי שכדאי שהיא תקבל מקום משלה.

 

--

או שאנחנו נכנסים לישון אחרי שהן נרדמו כבר מזמן, בצהרים הן כעסו ובאמת שלא היה על מה.
אם הן היו אומרות לנו: אתם יודעים, אין סקס וגם אסור לכם לגמור. עוד היינו יכולים לעשות עם זה משהו במוח הסוטה שלנו.
אבל הן סתם צעקו עלינו ואז נרדמו לפנינו. הלכנו לישון על קצה המיטה לא כי פחדנו, אלא כי הבדידות קיפלה אותנו לשניים ואין לך מקום טוב להתקפל אלא על סף המיטה.
וזה היה אחרי שהיינו פה, שכן קיבלנו יחס, שכן ליטפו לנו את הראש.
אז החלטנו שדי, שלא צריך יותר, שזה אפילו לא עינוי, זה סתם, פשוט סתם.
עכשיו אנחנו מעזים להתקרב קצת למרכז המזרון ורוב הזמן אנחנו מוצאים שם חיבוק חם.

 

הללויה!

 

מל(ק)ה​(שולטת) - לא הבנתי
לפני שנתיים
מפית​(אחר) - היה פוסט על יחס של גברים נשואים לנשים שלהן, שזה בעצם כמו סוג של שליטה. זה לא.
על זה כתבתי.
בגלל שהיה לי הרבה מה לכתוב, חשבתי להעלות כפוסט.
לפני שנתיים
מל(ק)ה​(שולטת) - אבל למה ברבים? מי זה אנחנו? מי זה הן? בכללי?
לפני שנתיים
מפית​(אחר) - הפוסט שאליו הגבתי נכתב בצורה כזאת ולכן המשכתי אותו ככה.
אנחנו הם גברים נשואים שפתאום מבינים שהם גרושים. הן, מי שהיו הנשים שלנו.
האמת שפעם ניסיתי לדמות את זה לסוגהשל שליטה, זה לא.
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י