אני ואני ואני ואני ....

אז היא יודעת מה ממש עושה לי את זה וגם ממש לקחה את זה אליה ואני מת מת מת.

אז אני שולח איזו תזכורת פה ושם והיא לא תמיד עונה ישר ולפעמים אין לה ממש כח.

היא מתקשרת כשקשה לה מספרת על מה עשתה היום ואיזה התמודדיות היא עוברת. קצת לא נעים לדבר עלי ועל מה שאני צריך או רוצה. אני אומר לה שבראש אני ממש ממש ממש אבל לא רוצה להפריע.

היא אומרת שאם אני רוצה לטפל בעצמי אז זה בסדר אבל בשבת ניפגש והיא מעדיפה שאשמור על עצמי עד אז.

ברור שאני אשמור אני אומר ומתכווץ מעט, בדיוק איפה שמתכווצים מדברים כאלה.

אני ממשיך להקשיב ולהיות כתף תומכת ובראש שלי זיקוקים.

הדברים האלה צריכים את הזמן והמקום ויותר מהכל את הסבלנות שלי ואת הקשב שלי - ככה זה מערכות יחסים, ככה זה באופן כללי ויותר מזה, ככה זה כשאתה מוחזק ברמה כזאת או אחרת.

אבל היי, עוד מעט שבת.