קראתי פוסט של מישהי שכתבה על הקושי של הנשלט שלה לשחרר, הוא חש כמיהה עמוקה אליה.
מישהי שאני מאוד מעריך.
כתבתי לה שאני כל כך מבין את הכמיהה הזאת. זה לא כמו זוגיות רגילה. בזוגיות FLRית כל מה שאתה רוצה זה לכרוע לרגלי השולטת שלל ולהיות ראוי לקבל ליטוף ממנה. כל השאר פחות חשוב, אתה מוכן לתת הרבה מאוד כדי שיהיה לה טוב. זה כאילו שהנשמה שלך נקשרת בחוטים עדינים מאוד אל השולטת שלך וכל הרחקה ממש מכאיבה לך. ממש כאבי נפש.
לגבי אותה שולטת שהפוסט שלה עורר בי את התחושות האלה. הייתה אפיזודה באחד מהלוקטוברים. לא הכרנו אחד את השני אבל יצא שנפגשנו באיזה מאנצ'. ברגע שהבנתי שזאת היא הייתי כל כך נסער ומרוגש, לא יכולתי להרגע. התחושה הייתה שאני צריך לשבת לרגליה, שזה המהלך הטבעי של העיניינים.
אני לא יודע אם כולם מרגישים כך ואם הצלחתי להסביר את עצמי אבל הפוסט שלה והשיח שחררו בי את הרצון לכתוב. את הצורך.