אני ואני ואני ואני ....

עולה לאוטובוס, כל הספסלים תפוסים.

אשה יפה מזיזה את התיק שנמצא לידה ומניחה אותו על בירכיה.

אני מתיישב לידה, לא מדברים.

כל אחד בנייד שלו

שוקיים נוגעים

אני חושב לעצמי ... עדיין יש לי את זה.

אני מניח שזה מה שהיא חושבת לעצמה גם כן.

היא מדברת עם מישהו בטלפון, בעלי פה, בעלי שם.

היום כשהיא תגיע לבית, היא תהיה יותר נחשקת, בהזזת תיק אחד היא גרמה לזר מוחלט (לא לגמרי מכוער) לבוא לשבת לידה, יש לה את זה.

כשהיא תזרוק את בעלה על המיטה, תסיר ממנו את המכנסיים ותעלה עליו, היא תדע שיש לה את זה.

הוא יסתכל עליה מלמטה בהערצה ... וואו, כמה זמן עבר מאז שזה מה שחווינו.

הפריה הדדית