אני ואני ואני ואני ....

שאתה כותב כל כך טוב, שהיא נהנית לקרוא את מה שאתה כותב.

וכל פעם שאתה יושב לכתוב, אין לך רעיונות כי מה לעשות, יש לך את החיים. וכשאין לך רעיונות אתה מפחד שלא תצליח להביע את עצמך יותר ושהצעקה שאמורה לבקוע מהפה שלך, תפעפע לתוך הגוף ותקרע אותך לגזרים.

ואז כל הדאגות שלך יעופו דרך הקרעים וכל הקשיים שבמשך שנים עצרת ואצרת בגופך פשוט ימצאו להם קורבנות אחרים.

והגוף הזה שלך שפעם היה מספיק חזק כדי לשמור עליה, הוא .. הוא פשוט כבר לא יסכון לזה שוב. 

ואז אתה נבהל.

ונשכב לידה 

וכשהיא מלטפת אותך בידיים הקטנות שלה.

הכל חוזר לעצמו ונרגע.