|
|
|
לאור דיון ספק משעשע ולחלוטין מתסכל שהיה לי אתמול, דוגמה להמחשת ההבדל בין אפשרות לסבירות.
ראש הצוות הדתיה אך הסקסית בעליל שיושבת שני משרדים ממני - האפשרויות שהיא תחליט עכשיו לזחול לי מתחת לשולחן, לפתוח את הרוכסן, לשלוף את איברי המזדקר ולמצוץ כאילו חייה תלויים בכך? או שכן, או שלא. אפשר לנסח כפיפטי פיפטי, אם מתעקשים.
הסבירות שזה יקרה? בואו נגיד שזה כבר מתחלק לשני מספרים שאף אחד מהם לא קרוב אפילו לחמישים.
אבא'לה בוא ללונה פארק, נרכב על הסוס הלבן
אבא'לה בוא ללונה פארק נתנדנד על הנדנדה
ניסע נסתובב בגלגל הענק, יהיה כה יפה, שנינו נצחק
לא יודע אם זה רק אני, שקצת במצב רוח שפוף לאחרונה, ולכן אולי רואה את הדברים דרך משקפיים... אפורים(?), אבל נדמה לי שבזמן האחרון מפלס הקיטורים, המסכנות והטרוניות פה בבלוגים עלה משמעותית.
אולי זה מזג האוויר, אולי חוסר הוודאות הפוליטית, אולי מאדים מזיין את ונוס בתחת באופק של צדק שמציץ עליהם ועושה ביד, לא יודע.
הא לכם משימה, עודדו! עודדו אותי, עודדו את עצמכם, עודדו בפרטיות או בפומבי.
לעודד, לעודד, לעודד!
( מצטער, אני קצת מצודד וסתוב לי האף)
תקפה אותי בחילה איומה.
רוב הסיכויים שבגלל התקרובת בחדר האוכל, אבל לא פוסל שום אופציה אלטרנטיבית או נסיבתית אחרת.
"צבע אדום"
"מרחב מוגן"
"הסלמה"
"שיגורים"
סבלנות.
שמונה מכל 10 רופאי שיניים (אם הייתי מכיר רופאי שיניים בכלל) היו מציינים זאת בתור אחת מתכונותיי הבולטות.
סבלנות עם חברים, סבלנות בעבודה, סבלנות כשמסביר, או מלמד, או מקשיב בפעם המי יודע כמה לאותו סיפור "קורע" מההוא שאף אחד לא באמת סובל אבל בכל זאת נמצא שם תמיד.
אז איך לעזאזל מצליחה הפישרית הזאת, יוצאת חלצי הבכירה ( אמנם רק 3 דקות, אבל ותק זה ותק כמו שהיא מזכירה לתאומתה הקטנה) להוציא אותי מדעתי בפרקי זמן שנמדדים בחלקים קטנטנים של אלפיות השנייה, איך?
אפס לפיצוץ גרעיני בלתי מבוקר לפני שמספיק למצמץ.
מטריף אותי. מתסכל ברמות. אוכל סרטים. מה שתרצו. ואחרי זה מתייסר. מעגל קסמים כזה שלא מצליח לשבור אותו.
ססעמק.
But if you try sometime, you might find . you get what you need
אפשר לפחות אחד מהשניים? 😕
