The Philosopher's Stone

מוניקה סקס. 

השיר הזה תמיד התקשר לי לתקופה שקטה, נעימה, כמעט תמימה אפילו. ברמה האישית, כמובן. 

קצת מתגעגע, היום. 

מצד אחד רוצה לצרוח על הממשלה שתתעורר על עצמה ותתפייד לנו מהחיים (כל עוד אנחנו חיים, ויש פחות כאלה כל יום)

מצד שני רוצה לקבור את הראש בחול, להכנס לבועה של הכחשת מציאות גורפת, אולי מישהי חדשה שתסחרר אותי עד שאשכח מהתסכול, העצבים והכעס. 

לפחות הסופ"ש הקרוב אמור להיות חגיגה של ניתוק גיקי. אם לא תפרוץ (עוד) מלחמה, כלומר. 

אחחח, הגרוף!

פשוט נפלא, חייך אותי.

מלחזור לעבוד אחרי הפסקת צהריים כשאתה עובד מהבית. 

בא לי לשנוץ. בא לי לשחק. בא לי לראות סרט. 

לא בא לי לעבוד. 

קשוח. 

לא יכול לשבת במקום הרגיל שלי בעבודה כי יש נזילה מהתקרה, אז השתלטתי על חדר פנוי ליד. 

הפלוס? יש פה הרבה יותר מקום מתחת השולחן בשביל נשלטת לשבת ולפנק אותי תוך כדי העבודה.

המינוס? החדר לא מגיע עם נשלטת. 

הפך לבוקר של תסכול, 

שהפך לצהריים של השלמה עם חוסר התוחלת.

מעניין מה יהיה הערב.

לא פעם ראשונה שקורה, ומעצבן כל פעם.

פונה אלי "נשלטת", מתעניינת בפוטנציאל. מחליפים כמה הודעות, עוברים לטלגרם להחליף תמונה. 

מקבלת תמונה, אין שום תגובה. מציץ בפרופיל פה.. "אתה חסום מלפנות אל"

באמת? זו הרמה? קשה להגיד "סליחה, לא לטעמי" ולסיים יפה? 

אמנם כנראה הרווח שלי שלא בזבזתי יותר זמן על מטומטמת תינוקית, אבל מה הקטע?? 

באתר "למבוגרים" הייתי מצפה לקצת יותר בגרות. 

עכשיו אני קצת פחות נבון, 

קצת יותר נפוח, 

 Shorter of breath, and one day closer to death

את האמירה ששיגעון זה לחזור על אותן פעולות שוב ושוב, ולצפות לתוצאות שונות. 

מייחסים לי את האמירה - משוגע, אבל אופטימי. 

אה, וגם אומרים שאני נשמע כאילו מעשן, אבל זה כבר לא קשור.