|
|
|
שפה חשובה לי. שפה עשירה. שפה רהוטה. אבל יותר מכל, שפה פאקינג נכונה.
קורא פה טקסטים ומתחלחל. הפוסט הכי מחרמן - בפוטנציה - מוציא לי את כל החשק כשאני קורא משהו כמו "אני יבוא אליך על ארבע", או "שהוא מסתכל עלי אני נרטבת".
שרוט.
M*A*S*H היה בהתחלה סרט קומי שחור על מלחמת קוריאה, ובהמשך סדרה באותה התימה.
אפשר לחשוב עליו בתור גבעת חלפון האמריקאי, אם מתעקשים.
שיר הנושא, בהחלט ברוח הסרט.
אז הנה קצת הרמוניה יפה ומלנכולית
אולי כי אתה זקן, לאמשנה, יש לך אסוציאציות כאלה לפוסטים שאתה קורא.
להקיא ממכם.
אבל הכנתי סיר סלמון בקארי קוקוס, למות.
תמותו.
קרה לי כבר כמה פעמים בזמן האחרון.
מקבל הודעה (פה, או בטלגרם) ממישהי חדשה, או שבעבר היה שיח ונפסק. הי, או נפנוף, או משהו בסגנון.
וזהו.
אני עונה, אבל דממה.
אולי סוג של מפקד אוכלוסין? מבצע הקש בדלת? תרגיל גיוס שקט?
תמהתני.
אז כמה פנקייקים נקבל ממך? 😊
יש תחושה שכולם עצרו את הנשימה, ומחכים לסטירה שתנחת. ושאין נורא מחוסר הוודאות, ומהציפיה הזו.
אז אני לא רוצה להיות זה שמבאס לכם את התחת, אבל לגמרי לגמרי יכול להיות ( ומסתמן שבסבירות גבוהה גם יהיה ) יותר גרוע. כי אם תגובת הנגד שלנו לתגובת הנגד שלהם תהיה חזקה כמו שמבטיחים, מהר מאוד נמצא עצמינו במערכה כוללת. טילים מכל הכיוונים, בכל הארץ. כניסה ללבנון. אבדות בחזית. אבדות בעורף.
וכל זאת תחת ה"הנהגה" הכי נוראה וחדלת אישים שאפשר לדמיין.
אז קחו שיר, ובואו נמשיך להדחיק עוד יום יומיים, כי תכלס אין מה לעשות.
