( חלק שלישי )
"את יודעת שאוהב, ילדונת".
אני מתמקם מאחוריה, מלטף בעדינות את ישבנה ביד אחת, בעוד היד השניה מרפרפת נוגעת לא נוגעת במורד ובמעלה גבה, ספק ליטוף ספק גירוד. היא מקשיתה את גבה, דוחפת אחוריה כנגד ידי ומגרגרת בהנאה.
הספנק המצלצל תופס אותה לא מוכנה, והיא פולטת צווחה קטנה של הפתעה וכאב, אך מתעשתת מהר "אחד, תודה". אני מחייך לעצמי בשביעות רצון, אין ספק שהיא לומדת מפעם לפעם.
"שניים, תודה" כבר לא מלווה בצווחה, אבל שלושה, ארבעה וחמישה כבר נאמרים בשפתיים חשוקות, מעידות על הבעירה המתגברת בישבן המאדים.
נשימותיה כבדות, והיא זעה בחוסר נוחות מצד לצד בציפיה דרוכה לספנק הבא, הזמזום של הצעצוע שעדיין רוטט בתוכה נשמע היטב בשקט הזמני.
שתי האצבעות שמחליקות בין רגליה לאורך השפתיים הרטובות מחלצות ממנה אנחה, ותזוזה לא רצונית של האגן. "כן, ילדונת? משהו שאת רוצה לאמר?" אני ממשיך להתחכך לאט הלוך וחזור בין רגליה.
"אני רוצה אותך בתוכי דאדי", היא ממלמלת בקול קטן ומבוייש.
"לא שמעתי, דברי ברור"
"אני רוצה אותך בתוכי!" הפעם היא מדגישה כל הברה והברה, ומוסיפה כיפוף קל של רגליה, כאילו מנסה לכרוע על האצבעות.
" עוד מעט, ילדונת. אבל בינתיים..."
אני מושיט יד לטלפון ומגביר את עוצמת הרטט, ואז מצמיד את כף היד לערוותה, קצות האצבעות מעל הדגדגן, ומעסה אותו לאט.
התגובה היא כמעט מיידית. אני מרגיש אותה נרעדת כולה, מפעילה לחץ נגדי ומניעה את אגנה קדימה ואחורה, משחררת אנחות קטנות של עונג.
הרטיבות החלקלקה והמתגברת מסייעת, ואני מעלה את הקצב והלחץ.
"פאק, דאדי.. אני צריכה.. אני לא יכולה להחזיק.."
"את יודעת מה לעשות, קטנה"
"כן דאדי.. אני יכולה לגמור בבקשה? " היא מתקשה להגות את המילים אבל מתאמצת, יודעת היטב שאחרת תצטרך לחזור שוב ושוב על הבקשה.
"יופי ילדונת, ככה אני אוהב" אני מחייך "אבל לא"
"פפאאאאקק, דאדי! בבקשה!" היא כמעט מיבבת, רועדת ומתנשמת "ווקשהווקשהווקשה אני לא יכולההה"
"כמה ספנקים קיבלת, קטנה שלי?"
השאלה תופסת אותה בהפתעה. "אני.. לא.. אני.. מה?! דאדי, ווקשה! "
"כמה. ספנקים. קיבלת?"
היא מנסה לשחזר מבעד לערפל הגירוי, העונג והצורך.
"חמישה? "
"יפה מאוד, ילדונת. חמישה. ולכן.. חמש..."
היא מבינה לאן זה הולך, מיבבת קלות ונושכת שפה תחתונה, מנסה להחזיק.
"ארבע.. שלוש..."
"דאדי.. אני לא.. יברח לי!"
"את יכולה, קטנה שלי. אני מאמין בך"
"שתיים.. אחת.." אני מרגיש את כל גופה נדרך בציפיה, היא מתנשמת בכבדות, רועדת כולה.
אני מעביר את ידי מתחת זרוע, חצי חובק אותה מאחור, היד סוגרת על גרונה בעודי מושך אותה אחורה ומצמיד אותה אלי, תומך בה מלמעלה ומלמטה.
"עכשיו, יפה שלי. גמרי בשבילי" אני לוחש באוזנה, ובאחת היא משחררת. לקח לה זמן ללמוד לשחרר ככה, בהתחלה הגמירות שלה היו עצורות, שקטות, מכונסות. כאילו התביישה בהן. הפעם היתה זו גמירה לתפארת. ווקלית, כמעט חייתית, רועדת כולה, רגליים מאבדות יציבה אבל יודעת שאני תומך בה, גלים גלים של עונג ושחרור.
דקה ארוכה אחרכך שלפתי את הצעצוע, כיביתי והנחתי על השולחן.
היא כבר כמעט הסדירה נשימה, מחייכת אלי ומגרגרת.
"עכשיו, צעצוע קטן שלי, הגיע הזמן של דאדי לשחק" .