סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

גרושה סקרנית

גרושה טריה יחסית, שנה.
הולכת על חבל דק בין ״שוק הבשר״ לבין העולם הזה שקורץ לי, מסקרן אותי ובעיקר עושה לי נעים בכוס לקרוא פה... אולי בסוף אשתה מיץ אומץ וגם ארשה לעצמי להעז....
לפני 7 שנים. 7 באוקטובר 2017 בשעה 9:40

לנסות להכיר מישהו, ללמוד אותו באמת באמת, זה להכיר בו כאדם, ולמצוא את הדרך שבה הוא מביע את האהבה שלו... לחפש שוב ושוב אהבה כמו שהכרת וידעת בעבר זה להרוס כל הזדמנות לפרוח שוב...
הלב שלנו לא חד פעמי... הוא פשוט עמוס מידי בזכרונות שלא יחזרו... לשחרר... פשוט לשחרר אהבות קודמות, ללמוד לאהוב ולהוקיר את הגעגוע למה שהיה, ולפנות את הלב ללמוד משהו חדש... כל יום לומדים משהו חדש...

לפני 7 שנים. 6 באוקטובר 2017 בשעה 14:05

התקשרתי אליו... משותקת ממילים...

והוא ידע שלא אצליח, הוא הספיק להכיר את הפחדים האלו שלי.

הוא חיבק אותי ושלח אותי להתקלח... לא יכולתי לנתק, התקלחתי איתו ברקע... המים זורמים על גופי, ואני מדמיינת את הידיים שלו עוברות... חודרות לגופי...

מתאפקת לא להכניס אצבעות...נאבקת ביד שלי שלא תכנע...

לא נכנעתי ... חיכיתי לאדוני...

והוא לא אכזב...הזרם המתוק לא אחר לבוא, והגמירה היתה מפצה והולמת יום שלם של רטיבות ...לאדוני...

לפני 7 שנים. 6 באוקטובר 2017 בשעה 12:49

רוצה אותו עכשיו, לוחש לי באוזן מילים מחרמנות ... 

רוצה להרגיש את הכוס שלי נרטב מהקול העמוק שלו... רוצה לנסות להתאפק ולתת לו את מה שביקש...אל תגמרי בלעדיי...

אבל לא מעזה להתקשר...

לפני 7 שנים. 5 באוקטובר 2017 בשעה 20:35

המילים עברו בגופי בוויברציות מענגות... מעבירות דופק בכל נים ונים...

ואני שותקת! לא מצליחה להוציא מילה מהפה. נותנת לך להוביל...

והיית עדין... נזהרת שלא להחזיר אלי חלק מהקליפה, צועד בין הטיפות שהכוס שלי מטפטף...

נזהר לא למהר... נותן לי את המקום הרצוי לי כרגע...

מחנך אותי ברוך...

לפני 7 שנים. 4 באוקטובר 2017 בשעה 11:52

אז קצת יותר מבקרת פה לאחרונה.

מעזה להרים את הראש מעל החומות שלי - מציצה עם סומק בלחיים, כאילו הייתי ילדה קטנה...

 

ואז הוא שולח הודעה, וכאילו מנסה להגיע אלי עם ״קטנה...״

 

בשוק הבשר, שם למדתי לא מעט על מילים שנועדו להפוך אישה לשלולית...ופה ?

 

פה אני על 4, והוא עומד מעלי- מביט בי במבט מרוצה, ושולח לעברי-

״ילדה טובה״.... וזו כבר לא מחמאה רגילה - פה זו מחמאה מרטיבה ...

 

*אז שתדע לך....שנים שלא אוננתי בצהרי היום... האוננות הזו - בשבילך! 

לפני 7 שנים. 3 באוקטובר 2017 בשעה 19:25

‪ ‬
בעולם שלך הנשים הן כמו בובות בחלון ראווה,
ואתה בוחר אותן לימין, ומבטל אותן לשמאל...
וכולן יפות...כ"כ יפות, עונדות חיוך מאושר...בלי אושר אין להן סיכוי אלייך,
ואם חלילה החיוך לא אמיתי, אתה חושף אותן בדקות-
ואתה גבר מרשים שכזה, עם מטען של לב שבור ומפורק –
כזה אתה, ״אתה מניאק, אתה״ עם עיניים טובות.
עם לב מצופה זהב, משהו להחזיק את השברים...
ואתה יודע לבחור אותן היטב -
כשהאמת שלך מונחת לפניהן ופרושה כאילו היתה מקועקעת על ידך החשופה!
"אני לא מוכן לקשר, הלב שלי נשבר..."
ובעולם שלך אתה מבטיח רק דבר אחד:
"היום אעשה אותך מאושרת...רק היום!"
ואתה מקיים כל אות ואות, כל דקה איתך מרגישה כמו רומן של שנים.
(ואתה טוב!!! בכל השיט הרומנטי הזה)
ואני ?
אני לא נבחרתי מבין הבובות – אני בחרתי להיות אחת מהן!
הימים חלפו, החיבוקים התהדקו – והלב התרחב לקראתך,
הנשמה התעוררה לחיים, התמלאה אל מול הטוב שבך-
הגוף התעורר למגע ידייך,  הנפש התרוממה ונמסה אל מול מילותייך,
בוקר טוב יפוּש....לל"ט כפרוני...
ותמיד! תמיד מזהיר אותי – "לא להתאהב"..."רק ידידים"....
ושמעתי הכל!
כל מילה וכל אות, והזהרתי אותו – את הלב, שלא יתאהב!
להמשיך ?
הרי הסוף ברור...אישה!
התאהבתי !
ואם לומר את האמת, לא באמת אכפת לי,
אני לעומת הבובות שלך, נגעתי שם בפנים...הרחבתי ולו במעט את הלב השבור...
וכשהלב שלי מעלה חיוך בלב אחר...הוא מתמלא מעצמו ‪(פועם...❤️)‬
‪הבטחתי לך ? נכון ?! עצרתי בזמן, הנחתי את הלב על השולחן - שמעתי ״לא״ ‬
‪ובשניות הלב שלי חזר להתנתק❤️‬

והוא קורא לי יפוּש...ואני עונה: רוח אלבי!
 

לפני 7 שנים. 3 באוקטובר 2017 בשעה 19:22

‪ ‬
בעולם שלך הנשים הן כמו בובות בחלון ראווה,
ואתה בוחר אותן לימין, ומבטל אותן לשמאל...
וכולן יפות...כ"כ יפות, עונדות חיוך מאושר...בלי אושר אין להן סיכוי אלייך,
ואם חלילה החיוך לא אמיתי, אתה חושף אותן בדקות-
ואתה גבר מרשים שכזה, עם מטען של לב שבור ומפורק –
כזה אתה, ״אתה מניאק, אתה״ עם עיניים טובות.
עם לב מצופה זהב, משהו להחזיק את השברים...
ואתה יודע לבחור אותן היטב -
כשהאמת שלך מונחת לפניהן ופרושה כאילו היתה מקועקעת על ידך החשופה!
"אני לא מוכן לקשר, הלב שלי נשבר..."
ובעולם שלך אתה מבטיח רק דבר אחד:
"היום אעשה אותך מאושרת...רק היום!"
ואתה מקיים כל אות ואות, כל דקה איתך מרגישה כמו רומן של שנים.
(ואתה טוב!!! בכל השיט הרומנטי הזה)
ואני ?
אני לא נבחרתי מבין הבובות – אני בחרתי להיות אחת מהן!
הימים חלפו, החיבוקים התהדקו – והלב התרחב לקראתך,
הנשמה התעוררה לחיים, התמלאה אל מול הטוב שבך-
הגוף התעורר למגע ידייך,  הנפש התרוממה ונמסה אל מול מילותייך,
בוקר טוב יפוּש....לל"ט כפרוני...
ותמיד! תמיד מזהיר אותי – "לא להתאהב"..."רק ידידים"....
ושמעתי הכל!
כל מילה וכל אות, והזהרתי אותו – את הלב, שלא יתאהב!
להמשיך ?
הרי הסוף ברור...אישה!
התאהבתי !
ואם לומר את האמת, לא באמת אכפת לי,
אני לעומת הבובות שלך, נגעתי שם בפנים...הרחבתי ולו במעט את הלב השבור...
וכשהלב שלי מעלה חיוך בלב אחר...הוא מתמלא מעצמו ‪(פועם...❤️)‬
‪הבטחתי לך ? נכון ?! עצרתי בזמן, הנחתי את הלב על השולחן - שמעתי ״לא״ ‬
‪ובשניות הלב שלי חזר להתנתק❤️‬

והוא קורא לי יפוּש...ואני עונה: רוח אלבי!