בעולם שלך הנשים הן כמו בובות בחלון ראווה,
ואתה בוחר אותן לימין, ומבטל אותן לשמאל...
וכולן יפות...כ"כ יפות, עונדות חיוך מאושר...בלי אושר אין להן סיכוי אלייך,
ואם חלילה החיוך לא אמיתי, אתה חושף אותן בדקות-
ואתה גבר מרשים שכזה, עם מטען של לב שבור ומפורק –
כזה אתה, ״אתה מניאק, אתה״ עם עיניים טובות.
עם לב מצופה זהב, משהו להחזיק את השברים...
ואתה יודע לבחור אותן היטב -
כשהאמת שלך מונחת לפניהן ופרושה כאילו היתה מקועקעת על ידך החשופה!
"אני לא מוכן לקשר, הלב שלי נשבר..."
ובעולם שלך אתה מבטיח רק דבר אחד:
"היום אעשה אותך מאושרת...רק היום!"
ואתה מקיים כל אות ואות, כל דקה איתך מרגישה כמו רומן של שנים.
(ואתה טוב!!! בכל השיט הרומנטי הזה)
ואני ?
אני לא נבחרתי מבין הבובות – אני בחרתי להיות אחת מהן!
הימים חלפו, החיבוקים התהדקו – והלב התרחב לקראתך,
הנשמה התעוררה לחיים, התמלאה אל מול הטוב שבך-
הגוף התעורר למגע ידייך, הנפש התרוממה ונמסה אל מול מילותייך,
בוקר טוב יפוּש....לל"ט כפרוני...
ותמיד! תמיד מזהיר אותי – "לא להתאהב"..."רק ידידים"....
ושמעתי הכל!
כל מילה וכל אות, והזהרתי אותו – את הלב, שלא יתאהב!
להמשיך ?
הרי הסוף ברור...אישה!
התאהבתי !
ואם לומר את האמת, לא באמת אכפת לי,
אני לעומת הבובות שלך, נגעתי שם בפנים...הרחבתי ולו במעט את הלב השבור...
וכשהלב שלי מעלה חיוך בלב אחר...הוא מתמלא מעצמו (פועם...❤️)
הבטחתי לך ? נכון ?! עצרתי בזמן, הנחתי את הלב על השולחן - שמעתי ״לא״
ובשניות הלב שלי חזר להתנתק❤️
והוא קורא לי יפוּש...ואני עונה: רוח אלבי!