משתבח לאיטו...

אמנם כרגע שורה שתיקה. 
אבל אי-שם, במעמקיי, בין חלציי, מצטברת אנרגיה של תשוקה שמתאווה אליך.
הלא מוכרת.
אל מגע עורך, אל קולך, הדורש? הפוקד? המתחנן?
אל ריח זיעתך ואל מגע לשוני בשפתי מערת תשוקתך. 
אל הטיפוס במעלה שוקייך, והריחוף האיטי, המתמסר אל חלקות ירכייך. אל בטנך הרכה ואל טעם פטמותייך ומגען בין שיני. 

הזמן אמנם נוקף, ודומה שמעט מאד מתקדם.
אבל התאווה אליך נאגרת ולחץ התשוקה פועל על הגוף והנפש. 
הרי בסוף, אני יודע, הפקודה ממך תגיע. ואני אהיה שם, כדי שתורי לי בדיוק מה לעשות ואיך לפרוק את כל התשוקה המצטברת הזאת.
ואני מחכה בסבלנות...