משתבח לאיטו...

שם, בבקתת המחבוא שלי בקיבוץ ליד הכינרת, אליו יצאתי היום, כדי לכתוב סוף סוף. 

אך כשתגיעי, אעשה הפסקה. 

אולי פגישה אתך, בקפה בצומת, תהיה הדרך הנכונה להכיר אותך. הרי מעולם לא נפגשנו, וישנן ציפיות.

אולי נוותר על הקפה, ואת תדפקי על דלת העץ ותדעי שאני מחכה לך, נרגש לבואך ונכון לעמוד בכל מה שהבטחנו זה לזה. 

ובעצם, לשם כך חיים, לא?! כדי לחוות רגעים שכאלה, של אדרנלין והתפעמות, של עוררות עזה, בריח של חטא. 

אני ממש מחכה לך. 

ועדיין אין לי מושג מי את. 

עד שתכתבי לי.