אני לא יכולה להתמודד, לא יכולה להכיל את המחשבות שאוכלות אותי מבפנים, השטן הקטן הזה שיושב לי בתוך הראש ומטפטף עוד פחדים, עוד חרדות, עוד דאגות.
אני לא יודעת להכיל את עצמי ואם אני לא יכולה להכיל את עצמי, איך אני יכולה לבקש ממך שתכיל אותי?
אני צריכה אותך, אני נושמת אותך ויודעת שאתה איתי אבל אני מפחדת שהדמעות, הפחדים, החרדות יהיו יותר מדי בשבילך ואני מנסה להשתיק את כל זה בתוכי אבל לימדת אותי לא להשתיק שם דבר, פתיחות, כנות, תקשורת- אלו הם הרי הדברים שמחזיקים אותנו, שבנו אותנו.
ואתה לא כמוני, אתה לא משתפך, אתה לא בוכה, אתה לא יכול לומר לי שאתה אוהב אותי בכל רגע ובכל דקה והפעמים שבהן אתה אומר הם כל כך טובים, כל כך מדויקים ומחזקים אבל השד בתוכי אומר לי כל הזמן "זה לא מספיק, צריכה עוד ועוד ועוד" והרציונל נאבק ברגשות, המלחמה התמידית הזו.
אני צריכה להיות חזקה יותר וצריכה שתהיה לצידי ולא תבהל (אפילו שאתה אומר שזה ממש לא מפחיד אותך) אז בבקשה תשאר כי בלעדייך אני לא רוצה.
לפני 5 שנים. 20 בינואר 2019 בשעה 10:34
