נעים מאוד, סקרנית מדי.
מאז שהצטרפתי רציתי מאוד לכתוב אבל גם ממש לא. חשבתי שיהיה נחמד לספר לכם על עצמי ועל החוויות שלי אבל גם תהיתי את מי זה בכלל יעניין. קראתי את הבלוגים של כולכם כמעט ונדהמתי, התרגשתי, הזדעזעתי, צחקתי, נדלקתי ופחדתי. נראה לי שהכי נכון יהיה להתחיל בכינוי שלי, שזוכה להמון תגובות מעניינות ובעיקר- "אין דבר כזה מדי". תכל'ס, צודקים. סתם רציתי להיות קצת קיצונית, הפוך ממי שאני ברחוב.
משיחות ומפגשים עם אנשים מכאן (מהממים ומהממות כולם) גיליתי עד כה שיחסית לזמן הקצר שלי, יש לי ניסיון מספק. גיליתי שאני גורמת לגברים להיות נחמדים מדי, שאני שונאת למשוך תשומת לב אבל במסיבה אין לי בעיה לככב, שבעיות הברכיים שלי לא מונעות ממני ישיבה ממושכת עליהן, שסף הכאב שלי נמוך ביותר ושאני צוחקת כשכואב לי. גיליתי גם שאני סוטה אבל זה מרגיש נורמטיבי מדי, שיש לי יכולת לדכא חשקים מיניים בלי כוונה, שבראש אני רוקדת מדהים ובמציאות סטיב ארקל והכי חשוב, אחרי הכל, אני בת 31 ועדיין מפחדת מבלונים.
