למה לא?

הבטן שלי מנהלת אותי רוב הזמן. כשזה נוגע לאוכל, היא יודעת לזהות בדיוק מה יהיה לה טעים וכשמדובר באנשים היא כואבת או משמיעה קולות אזהרה כשהם מסוכנים לי (ואל תגידו לי שזה רעב כי אני לא מגיעה למצבי רעב 😊). כשהיא ואני עומדות בפני חוויה מרגשת ושונה היא מתהפכת ולא יודעת מה לעשות עם עצמה מרוב התרגשות. כנראה הפרפרים האלה שכולם מתארים.

לפעמים, במקרים מיוחדים, אנחנו ניצבות מול מאורע שיש לנו הרגשה טובה לגביו ואז גם אם הוא מלחיץ, היא רגועה ונעימה. לפעמים היא אפילו נראית יפה יותר. כשזה קורה, ברור לי שיהיה טוב. 

כמובן שהכל נהרס כשהיא רואה בלונים.