למה לא?

הגעתי עצובה למפגש, ולא בגללו. לפעמים יש ימים כאלה שפשוט צריך לבכות. קיויתי לכמה שיותר כאב כדי שתהיה לי לגיטימציה לפרוק אבל הוא לא הגיע. כשהעזתי לומר שזה חסר לי, הוא התרגז מאוד. בצדק.

העיף אותי מהספה, בעט בי מאחור והשטיח אותי על הרצפה. שנייה של שקט ואז הוא רכן מעליי, משך את שיערי כל כך חזק שעוד שנייה נתלש כולו, הצמיד את פיו לאזני ואמר: "את כאן כדי לרצות אותי. את לא מחליטה מה יקרה כאן ואני אעשה מה שאני רוצה. אם כל מה שבא לי זה שתמצצי לי, זה מה שיהיה. אני עובד כל החיים, עושה כל מה שצריך ומה שרוצים ממני והתפקיד שלך הוא לעשות מה שאני רוצה. את כאן בשבילי."

מה אני שמעתי: "את כל מה שבא לי, חיים, את בשבילי."

בדסמ זה כזה רומנטי, אני מתה.