הם עמדו מעליי, קבוצת אנשים יפים וחזקים, וכל אחת ואחד מהם אמרו מה הם רוצים שאעשה. למרות שהם היו רבים ואני אחת, עשיתי כל שביכולתי כדי לספק את כל רצונותיהם. זה היה די קל.
הם ביקשו שאסגוד להם, שאומר דברים שאני לא מאמינה בהם, שאוהב, שאבלע, שאפתח, שלא אשכח לומר תודה, שאסמוך עליהם בעיניים עצומות ושאכיל את כל הגועל שיש להם בפנים וצריך לצאת על מישהי. עשיתי הכל בשמחה מהולה בכעס. לא ידעתי שיש אפשרות לקוקטייל כזה.
עכשיו עצרו הכל רגע ואומר לכם מה אני רוצה.
זה בדיוק מה שאני רוצה. תגידו לי מה לעשות, תהיו רעים, תקטינו ותשפילו אותי, תנו לי סיבה לכעוס. כעס מלכלך, הורס ולא נעים להסתובב איתו- בדיוק בגלל זה תמשיכו לעשות מה שאתם עושים. תנו לי לכעוס עליכם עד הסוף, להתפוצץ, להשתולל ולירוק ארס קטלני שבטוח יש בי אבל עוד לא השתמשתי בו כי לא נראה לי שמישהו יעמוד בו. אל תחבקו אותי אחרי כל זה, כנסו בי עוד, תתנהגו הכי מזעזע שאתם יכולים ותנו לי להחזיר לכם.
בבקשה. אני מתחננת. זה מה שאני רוצה, להוציא לטיול את המפלצת.
נ.ב אם הצעתם למפלצת שוקולד והיא סירבה- תברחו מהר.
