למה לא?

רוב הזמן אני מתה על הגוף שלי.

נכון, אני לא רזה אבל גם לא גדולה מדי לטעמי. יש לי תחת מושלם, חזה קטן ומתוק וצורה כללית שעושה חשק ללטף ולמשמש. באמת. איך נוח לי עם הגוף שלי, וואו. אפילו ללכת למסיבה בשמלה שרובה בכלל עשוי משרוך שחור זה לגמרי בסדר. יותר מבסדר- סקסי אש. כשאני הולכת ברחוב אני מענטזת ומרגישה ג'ניפר לופז במינימום. ביונסה ביום שיער טוב. איזה כיף לי שיש לי את הגוף הזה, בטח כולם חושבים ככה. עוברת לכפר נודיסטים. 

מצטלמת בעירום.

נורא. חייבת לקחת את עצמי בידיים (בעיקר את הג'לי בירכיים ולסלק אותו מחיי). התחת גדול מדי לחלק העליון של הגוף וזה נראה חסר כל פרופורציה. למה שמישהו ירצה להסתכל על זה בכלל? הולכת ברחוב והתחת הולך אחריי. מתנדנד, יותר נכון. אני די בטוחה שיש לו חיים משל עצמו. הוא בטוח משתף פעולה עם השוקיים והזרועות שלי במלחמה נגד החיטוב והרזון, והשוקולד והבורקסים בצד שלהם. בחיים לא מתפשטת יותר.

מתכוננת לסשן, מול המראה בחוטיני קטן.

?Beyoncé, can you handle this
!I don't think they can handle this

וזאת הסיבה שאין תמונה שלי כאן. אף פעם. אני "עוברת מסך" רק במציאות- לא במסך עצמו.