הוא הפך אותי לסלסילה אנושית. ידיים קשורות היטב מאחורי הגב, רגליים מקופלות כלפי מעלה והקרסוליים קשורים לצוואר. כל נסיון ליישר מעט את הרגל חונק. כל נסיון להניח את הראש על המיטה חונק. כל מחשבה על הסיבה שבגללה הגעתי למצב שזה נראה לי מאוד לגיטימי ואפילו נעים, חונקת.
נחמד שאין אוויר. אין גם מחשבות עמוקות מדי. הייתה מחשבה אחת על גירוד מציק מאחורי אוזן ימין ואחת על זה שזה רוע לא לשים לי סיגריה בפה. ניסיתי להתהפך כדי להגיע לסיגריות ואז נזכרתי שכשאין אוויר, אין גם מחשבות חכמות. אין מה? לא זוכרת.
כשחזר מהמקלחת כבר הייתי סלסילה רגועה יותר, שקטה, די יציבה. בדרך כלל אני בודקת גבולות אבל הפעם לא התחשק לי. סלסילה עייפה, ריקה ומשעממת, מלא אותי במה שבא לך. או שלא. לא משנה. רוצה עוד אוויר? תמשוך. איפה אני? אתה יפה. קח עוד, מה ששלי ש....
אחרי כמה שניות התעוררתי וגיליתי שאני סלסילה. קטע.