יש יום אחד בחודש, בו יש מספר שעות בודדות שהופכות אותי לא-מינית. השעות הראשונות של מה שמזכיר לי שאני אישה אבל גורם לי להרגיש כמו נהג משאית זקן, שמן ומיוזע. סופר סקסי, אני יודעת.
במקרה יצא שהפעם, את השעות האלה ביליתי איתו והאמת שהוא היה ממש מקסים ומבין. עד שנמאס לו. שתי אפשרויות: להתחיל בעצמי או לחכות שיכריח אותי. בחרתי להתחיל כי בינינו, הכי מגיע לו. מציצה עדינה כזאת שדורשת מינימום מאמץ ואפילו משכיחה קצת את הסלע המשונן שרוקד לי סמבה בבטן. אפילו התחלתי להרגיש את החשק המיני חוזר לאט (כאילו, ממש לאט).
מפה לשם אחרי כמעט שעה, בלי אוויר, מלאה בריר מרוח על כל הפרצוף והחזה, מלאי זרע בפה, רסטות בשיער (מתולתלות יבינו את גודל הטרגדיה) ובטן שעדיין כואבת ועכשיו גם שורפת ודוקרת עם גלים של בחילה. בולעת, מסתובבת אליו ואומרת בשקט שזה היה שווה את זה. זה נכון. מזמינה כזה כל יום.
בראש שלי, אחרי המאמץ העילאי הזה כשאני כל כך כאובה, אלוהים נותנת לי פרס, מפסיקים הכאבים, אני מרגישה סקסית להפליא ורק בא לי שהוא ייגע בי כמה שיותר. בפועל, זין. אפילו זה לא. נראה מי יתחיל איתי היום.
