|
|
|
מכירה את הנקודה שבה הנוירונים במח מפסיקים לעבוד... זה לא קורה הרבה כשהמחשבות לרוב על 200 קמ'ש.
זה לעיתים רגע רע, שהאימפולסיביות משתלטת היישירות ניצבת בחזית..וזהו, רק בקרת נזקים.
ויש את הנקודה הזו שמגיעה מהרגע הכי נכון, מהמקום הכי שלי, אז זה שקט משלמות.
אז זה שקט שממכר.
הראש מתפוצץ ממילים, הן זולגות לי לקצות האצבעות, נשארות זרוקות בין אינסוף מילים נוספות ששוכנות שם, טיוטות על גבי טיוטת. מילים ללא מען וללא מענה.
כל כך הרבה שנדחס לפרק זמן כל כך קצר,אמירות, דחיקה לקצה, ישירות מבט, החלטות.
תוך הרבה רעש רקע שפוגע בבהירות וכל כך הרבה רעש בפנים שמתמזג איתו.
התנפצות...
יש מילים שבשניה שהן נאמרות הן שואבות את כל החמצן איתן, חוקי הכבידה כבר לא חלים ותחושת מחנק מלווה בכאב מפלסת את דרכה ממרכז החזה והלאה.
איתן רמת המודעות עולה, ההבחנה מתחדדת, זכרונות הופכים מוחשים.
אז החיבור שבין הראש, לגוף ללב הופך אחד, מספק את התשובה.
זזה הצידה...
מה שצריך זה ויסות רגשי, ניתוב התחושות..סדר בבלגן.
להוציא את הכל החוצה, לאורר את הכל, לנער את כל המשקעים ולהחזיר פנימה דברים בצורה מאורגנת, משודרגת...
לנסות ולפנות מקום... מחדש.
תכף לאט לאט...סבלנות.
תכף זה יעבור...הצריבה הזו שבפנים,
המחנק שבגרון שמגיע, ונהדף פנימה כמו גל.
תכף...עוד רגע מילים יהפכו רק לזיכרון,
גם אם הן מעוררות געגוע,
תכף..רק עוד דקה אמירות יהפכו חסרות משמעות, גם אם כרגע הן נצרבות כעצב מהול בעלבון,
תכף...והשחור שבפנים יתפוגג, החרוזים יפרמו.
אז מושכת באף, חזק , זקוף...עומדת זקוף.
אולי כדור בראש יעזור כאן...
זהו!
עכשיו... אתה מתגעגע? עצוב גם לך? מרגיש את החנק הגרון? הדגדוג הזה לפני שיורדות דמעות..מכיר?
התחושה הצורבת של צער מהול בכעס באכזבה...בפספוס...בצער שמהול בצער..
בעוד שלושה ימים, תחשוב? תתהה מה איתי? אך חשה...אם עומדת איתנה מול הכל?
בעוד שבוע, תיקרא? תחשוב?
בעוד חודש תזכור?
חלק מסטטיסטיקה...
זה משנה? מה זה משנה? גם כשהפער הוא בלתי נתפס...זה ממש לא משנה.
ולמרות שזה נגמר...זה מורגש...למרות שזה חסר סיכוי... זה קיים. וזאת התעסקות טפלה, חסרת טעם...מיותרת ועדיין...
כמו לחטט בפצע פתוח ולא להפסיק גם כשיודעים שזה מעמיק את הכאב...
ובאמת...באמת...שזה לא משנה...
מה תעשי עם הידיעה? עם ההבנה? אך תתמודדי?
ואז מה תעשי עם הכאב? מה תעשי עם הבאסה? עם הגעגוע? הרעב?
ואם תקברי עמוק ...בפנים...זה יחזיק מעמד? זה הרי יחלחל לכל הכיוונים...יציף את הכל
ואז מה? מה תעשי?
היום אני אעשה לעצמי מבחן
אתן לעצמי ציון ואז אני גם אעשה
חקר טעויות, ניתוח שגיאות ורפלקציה...
אח"כ אתן לעצמי ציון במדד מספרי, והערכה איכותית.
ואז אוכל להכריז על הכשלון המפואר :(
