לפני 4 שנים. 19 ביוני 2020 בשעה 15:15
בדיוק איפה שנגמר הלבן של הכורכר מתחיל הכחול של הים, והוא כחול מעניין, עמוק, מלא בגוונים. אני חותכת אליו, מחפשת מקום לנקות את המחשבות. כשאני כבר מוצאת, יחד עם הניקוטין ,עולה בי תהיה מפגרת לגבי הצרוף מילים, כי מה זה בכלל לנקות את המחשבות? ממה? מה כבר יותר נקי ממה שאני רוצה? צריכה? ומה בכלל יעזרו לי מחשבות נוספות, נקיות ככל שיהיו, על כל האינסוף שכבר קיימות. ואז בשניה אני מבינה, אני לא נמצאת במקום שרוצה לשחרר..עדיין לא. והעקצוצים על העור חזקים מידי, מזכירים לי חוסר ורעב וריקנות..כזו שהולכת שגדלה...
כמה דקות אחכ אני בתוך פקק של שישי בצהרים, ארוך כזה,מעיק... בדרך הביתה.