זוטות

כשאסתי מתקשרת אלי, אני כמה שניות טובות שוקלת אם בכלל לענות לה..אין לי כוח לדרמות של אחרים, אני שקועה באחת עצמית. היא מנתקת ואני מקבלת הודעת וטסאפ עצבנית של 'תעני!!!!' שדוחקת את ההתכתבות איתך לעוד שיחה אחת למטה. בלי משים אני פולטת 'אוף', בלתי מודע וחושבת שתכף, נגיד מחר, בשביל לראות את שאריות ההתכתבות, אני אצטרך לגלול למטה.
היא מתקשרת שוב, 'אל ת'שאלי...' לא, באמת שלא היתה לי כוונה כזו, לשאול..אני שותקת. ואז היא מספרת לי תוך התיפחות דרמתית, רכילות שמחר כבר תהיה ידועה לכולם. אני מקשיבה, ואין לי האמת כוח אפילו להגיב על זה בקול רם. בראש, ישר  אני מתרגמת את מה שהיא אומרת לאותן אופרציות שישפיעו עלי, מחשבת עם כמה אויר והפסקות סיגריה אני אצטרך להערך מראש על מנת לעבור את זה בטוב. וכשהיא מנתקת את השיחה, באותה רמת  פומפוזיות שבה היא פתחה. עוברת בי מחשבה על אך אני אצליח בכלל לחשב לקיחת אויר, נגיד לטווח זמן ארוך יותר..נגיד לחצי שנה...