זוטות

רוב הרגעים הם בטוב, אני קמה מוקדם, עובדת, קוראת משקה את העציצים במרפסת, יושבת מול הים עם סגריה וקפה, חושבת, מתאמנת. לא באמת מרגישה אך עובר הזמן...הינה כבר בוקר,צהרים,ערב ושוב בוקר...

ויש שכל רגע הוא נצח, החוסר ודאות שמשתלט וה'מה יהיה?'  והמציאות? ואך אני מעיזה לעשות שינויים בתקופה כזו?  והרעש והלבד וההתחפרות המהירה הזו שאני מכירה אותה כל כך כל כך טוב, שבקלות מחריבה ושואבת הכל, צובעת באפור כהה ומדכדך....נמאס לי.

מזל שתכף נגמר השבוע.