אני לא, אני יותר טקסט בדסמי..
בתקופה האחרונה אני מנסה לראות את הטוב שבדברים, מין שינוי כזה, ולרוב זה אפילו גם מצליח לי.
אתמול לדוגמא, אחהצ ירדתי למכון להתאמן, אחרי שלושה שבועות שלא. הבידוד ויפעת שאשא ביטון כן, ויפעת שאשא ביטון כבר לא.. בדרך בירידות, השמיים הפכו אדומים מעל לים והצבע מילא לי כולו את הפריים, מילא אותי. כשיצאתי עם התחושה המדהימה הזו שיש בגוף אחרי, השקט הזה בבפנים, זה שכל כך ממכר, זה שבלקסיקון התחושות שלי רק שקט בדסמי עולה עליו. כבר היה חשוך, ואז באמצע העלייה התחלף הרמזור לאדום. ישר עלתה בי המחשבה,למה בעצם? הרי אין מכוניות על הכביש..ואני יודעת שכיוונתי לדעת גדולים, ואני יודעת שטובים ממני חושבים את אותה מחשבה בדיוק...
אבל ניראה לי שאני גם יודעת שתשובות ציניות, לא קשורות, מבזות ומגעילות לא באמת מחזיקות. גם כאשר ההחזקה היא כל כך הרבה שנים...יותר מידי שנים.
וזה לא טקסט בדסמי, בגלל העובדה שביבי מזיין את כולנו בחור ההדוק, כמו שנוהגים לקרוא לו בעדינות כאן, למרות שבמציאות, בתכלס, הוא פשוט מזיין אותנו בתחת ועוד בברוטליות ובלי סיכוך וכמו עם תודעה קולקטיבית של נשלטת טובה, מודים וכמהים לעוד.
זה טקסט בדסמי ולא פוליטי, כי בסופו של דבר התודעה של כולם מורכבת מהצורך להוביל,להיות מובל וכן יש גם אחרים..נגיד שיש..אבל לא משנה מה התודעה הדומיננטית שקיימת, להיות זה שמשחקים בו בצורה סרקסטית ומבזים אותו רק לצורך הביזוי..אצלי לפחות זה בגבולות...אבל אולי אני סתם נשלטת בלאי...