לפני 4 שנים. 25 באוגוסט 2020 בשעה 12:04
אני נושמת לתוך הכאב, אני נושמת לתןך הצעקות שכלואות לי בפנים, לתוך הרעש.
אני נושמת לתוך חוסר ודאות, לתוך העצב, לתוך השמחה.
אני נושמת לתוך לילות מלווים בשינה טרופה ודמעות.
אני נושמת לתוך המחשבות, שנעות בין רדידות שהקרדשיינס זה טולסטוי לידן לבין עומק שגם העוגיות מדלן של פרוסט לא הצליחו לעורר.
אני נושמת לתוך הבדידות.
נושמת וממתינה.
